נוֹתְרוּ יוֹמַיִם עַד חַג הַפֶּסַח וְהַמַּצּוֹת. רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים חִפְּשׂוּ דֶּרֶךְ לִתְפֹּס אוֹתוֹ בְּעָרְמָה כְּדֵי לְהָמִית אוֹתוֹ; 2 כִּי אָמְרוּ, “לֹא בֶּחָג, פֶּן תִּהְיֶה מְהוּמָה בָּעָם.” 3 כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּבֵית עַנְיָה, בְּבֵיתוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן הַמְצֹרָע, הֵסֵב אֶל הַשֻּׁלְחָן. בָּאָה אִשָּׁה שֶׁהֶחֱזִיקָה פַּךְ וּבוֹ שֶׁמֶן נֵרְדְּ טָהוֹר וְיָקָר מְאֹד, שָׁבְרָה אֶת פִּי הַפַּךְ וְיָצְקָה אֶת הַנֵּרְדְּ עַל רֹאשׁוֹ. 4 הָיוּ אֲחָדִים שֶׁכָּעֲסוּ וְאָמְרוּ זֶה אֶל זֶה: “לָמָּה הַבִּזְבּוּז הַזֶּה שֶׁל הַשֶּׁמֶן? 5 הֲלֹא הָיָה אֶפְשָׁר לִמְכֹּר אֶת הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת דִּינָר וְיוֹתֵר וְלָתֵת לָעֲנִיִּים!” וְהֵם גָּעֲרוּ בָּהּ.
6 אָמַר יֵשׁוּעַ: “הַנִּיחוּ לָהּ, מַדּוּעַ תָּצִיקוּ לָהּ? מַעֲשֶׂה טוֹב עָשְׂתָה לִי. 7 הָעֲנִיִּים אִתְּכֶם תָּמִיד וּבְכָל עֵת שֶׁתִּרְצוּ תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב עִמָּהֶם, אֲבָל אֲנִי, לֹא תָּמִיד אֲנִי אִתְּכֶם. 8 מַה שֶּׁהָיָה בִּיכָלְתָּהּ עָשְׂתָה; הִיא הִקְדִּימָה לִמְשֹׁחַ אֶת גּוּפִי בִּשְׁבִיל הַקְּבוּרָה. 9 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁתֻּכְרַז הַבְּשׂוֹרָה, בְּכָל הָעוֹלָם, יְסֻפַּר גַּם מַה שֶּׁעָשְׂתָה הִיא, וְזֶה לְזִכְרָהּ.”
10 הָלַךְ יְהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת, אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים כְּדֵי לְהַסְגִּיר לָהֶם אֶת יֵשׁוּעַ. 11 כְּשָׁמְעָם זֹאת שָׂמְחוּ וְהִבְטִיחוּ לָתֵת לוֹ כֶּסֶף, וְהוּא חִפֵּשׂ הִזְדַּמְּנוּת לְהַסְגִּיר אוֹתוֹ. 12 בָּרִאשׁוֹן לְחַג הַמַּצּוֹת, בַּיּוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִזְבֹּחַ אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח, שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו: “לְאָן אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנֵּלֵךְ וְנָכִין לְךָ לֶאֱכֹל אֶת הַפֶּסַח?”
13 הוּא שָׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו בְּאָמְרוֹ לָהֶם: “לְכוּ הָעִירָה וְיִפְגֹּשׁ אֶתְכֶם אִישׁ נוֹשֵׂא כַּד מַיִם. לְכוּ אַחֲרָיו, 14 וּבַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִכָּנֵס אֵלָיו אִמְרוּ לְבַעַל הַבַּיִת, ‘כֹּה אָמַר רַבֵּנוּ: אֵיפֹה חַדְרִי אֲשֶׁר אֹכַל בּוֹ אֶת הַפֶּסַח עִם תַּלְמִידַי?’ 15 אוֹתוֹ אִישׁ יַרְאֶה לָכֶם עֲלִיָּה גְּדוֹלָה מֻצַּעַת וּמְסֻדֶּרֶת; שָׁם תָּכִינוּ לָנוּ.”
16 יָצְאוּ תַּלְמִידָיו וּבָאוּ הָעִירָה. הֵם מָצְאוּ הַכֹּל כְּפִי שֶׁאָמַר לָהֶם וְהֵכִינוּ אֶת הַפֶּסַח. 17 בָּעֶרֶב בָּא יֵשׁוּעַ עִם הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, 18 וְכַאֲשֶׁר הֵסֵבּוּ וְאָכְלוּ אָמַר יֵשׁוּעַ: “אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֶחָד מִכֶּם יַסְגִּירֵנִי – אֶחָד שֶׁאוֹכֵל אִתִּי.” 19 הֵם הֵחֵלּוּ לְהִתְעַצֵּב וּשְׁאָלוּהוּ אִישׁ אִישׁ: “זֶה אֲנִי?” 20 אָמַר לָהֶם: “אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, הַטּוֹבֵל אִתִּי בַּקְּעָרָה. 21 בֶּן־הָאָדָם אָמְנָם הוֹלֵךְ כַּכָּתוּב עָלָיו, אַךְ אוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר יַסְגִּיר אֶת בֶּן־הָאָדָם. טוֹב הָיָה לוֹ אִלּוּלֵא נוֹלַד הָאִישׁ הַהוּא.”
22 כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת הַלֶּחֶם, בֵּרַַךְ וּבָצַע וְנָתַן לָהֶם בְּאָמְרוֹ: “קְחוּ, זֶה גּוּפִי.” 23 לָקַח אֶת הַכּוֹס, בֵּרַךְ וְנָתַן לָהֶם וְכֻלָּם שָׁתוּ מִמֶּנָּה. 24 אָמַר לָהֶם: “זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים. 25 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא אֶשְׁתֶּה עוֹד מִפְּרִי הַגֶּפֶן עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם אֲשֶׁר אֶשְׁתֵּהוּ חָדָשׁ בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים.” 26 לְאַחַר שֶׁשָּׁרוּ אֶת הַהַלֵּל יָצְאוּ אֶל הַר הַזֵּיתִים. 27 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “כֻּלְּכֶם תִּכָּשְׁלוּ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, ‘אַכֶּה אֶת־הָרֹעֶה וּתְפוּצֶין הַצֹּאן,’ 28 אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁאָקוּם אֵלֵךְ לִפְנֵיכֶם לַגָּלִיל.”
29 אָמַר לוֹ כֵּיפָא: “גַּם אִם הַכֹּל יִכָּשְׁלוּ, אֲנִי לֹא אֶכָּשֵׁל!” 30 הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: “אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ כִּי הַיּוֹם בְּעֶצֶם הַלַּיְלָה הַזֶּה, בְּטֶרֶם יִקְרָא הַתַּרְנְגוֹל פַּעֲמַיִם, שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים תִּתְכַּחֵשׁ לִי.” 31 אַךְ כֵּיפָא אָמַר בְּיֶתֶר תֹּקֶף: “אִם עָלַי לָמוּת אִתְּךָ, בְּשׁוּם פָּנִים לֹא אֶתְכַּחֵשׁ לְךָ!” וְכֵן אָמְרוּ כֻּלָּם. 32 הֵם בָּאוּ אֶל מָקוֹם הַנִּקְרָא גַּת שְׁמָנִים. אָמַר לְתַלְמִידָיו: “שְׁבוּ פֹּה עַד שֶׁאֶתְפַּלֵל.” 33 לָקַח אִתּוֹ אֶת כֵּיפָא וְאֶת יַעֲקֹב וְאֶת יוֹחָנָן וְהֵחֵל מִתְמַלֵּא חֲרָדָה וּמוּעָקָה. 34 אָמַר לָהֶם: “נַפְשִׁי מָרָה לִי עַד מָוֶת. הִשָּׁאֲרוּ פֹּה וִהְיוּ עֵרִים.” 35 הוּא הָלַךְ מְעַט הָלְאָה, נָפַל אַרְצָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁתַּעֲבֹר מִמֶּנּוּ הַשָּׁעָה, אִם אֶפְשָׁר. 36 “אַבָּא, אָבִי,” אָמַר יֵשׁוּעַ, “אַתָּה כֹּל יָכוֹל, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֹּאת, אַךְ לֹא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה.”
37 לְאַחַר מִכֵּן בָּא וּמָצָא אוֹתָם יְשֵׁנִים. אָמַר אֶל כֵּיפָא: “שִׁמְעוֹן, אַתָּה יָשֵׁן? הַאִם לֹא יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת עֵר שָׁעָה אַחַת? 38 הֱיוּ עֵרִים וְהִתְפַּלְּלוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן. אָמְנָם הָרוּחַ חֲפֵצָה, אֲבָל הַבָּשָׂר חַלָּשׁ. 39 שׁוּב הָלַךְ וְהִתְפַּלֵּל בְּאָמְרוֹ אוֹתָם דְּבָרִים. 40 וְשׁוּב בָּא וּמָצָא אוֹתָם יְשֵׁנִים, כִּי עֵינֵיהֶם הָיוּ כְּבֵדוֹת, וְלֹא יָדְעוּ מַה לַּעֲנוֹת לוֹ. 41 הוּא בָּא פַּעַם שְׁלִישִׁית וְאָמַר לָהֶם: “עוֹדְכֶם יְשֵׁנִים וְנָחִים? דַַּי! הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, הִנֵּה בֶּן־הָאָדָם נִמְסָר לִידֵי אֲנָשִׁים חוֹטְאִים. 42 קוּמוּ וְנֵלֵךְ. הִנֵּה הַמַּסְגִּיר אוֹתִי מִתְקָרֵב!” 43 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה בָּא יְהוּדָה, אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, וְאִתּוֹ הָמוֹן, בַּחֲרָבוֹת וּבְמַקְלוֹת, בָּאִים מִטַּעַם רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים וְהַזְּקֵנִים. 44 הַמַּסְגִּיר אוֹתוֹ הִקְדִּים לָתֵת לָהֶם סִימָן בְּאָמְרוֹ: “מִי שֶׁאֶתֵּן לוֹ נְשִׁיקָה זֶה הוּא; תִּפְסוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ בְּלִוְיַת מִשְׁמָר.” 45 כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ נִגַּשׁ אֵלָיו מִיָּד וְאָמַר: “רַבִּי”, וְנָשַׁק לוֹ. 46 הֵם שָׁלְחוּ יְדֵיהֶם וְתָפְסוּ אוֹתוֹ. 47 אֲבָל אַחַד הָעוֹמְדִים שָׁם שָׁלַף חֶרֶב וּבְהַכּוֹתוֹ אֶת עֶבֶד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל קִצֵּץ אֶת אָזְנוֹ. 48 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “כְּמוֹ עַל שׁוֹדֵד יְצָאתֶם בַּחֲרָבוֹת וּבְמַקְלוֹת לִתְפֹּס אוֹתִי. 49 יוֹם יוֹם הָיִיתִי אִתְּכֶם בַּמִּקְדָּשׁ וְלִמַּדְתִּי וְלֹא תְּפַסְתֶּם אוֹתִי, אַךְ זֹאת כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלְּאוּ הַכְּתוּבִים.” 50 אָז עֲזָבוּהוּ כֻּלָּם וּבָרְחוּ.
51 בָּחוּר אֶחָד שֶׁהָיָה עָטוּף סָדִין לְכִסּוּי גּוּפוֹ נִתְלַוָּה אֵלָיו. תָּפְסוּ אוֹתוֹ, 52 אַךְ הוּא עָזַב אֶת הַסָּדִין בְּיָדָם וּבָרַח עָרוֹם. 53 הוֹלִיכוּ אֶת יֵשׁוּעַ אֶל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְשָׁם נִקְהֲלוּ כָּל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים וְהַסּוֹפְרִים. 54 כֵּיפָא הָלַךְ אַחֲרָיו בְּמֶרְחַק מָה עַד לְתוֹךְ חֲצַר הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְשָׁם יָשַׁב עִם הַמְשָׁרְתִים וְהִתְחַמֵּם לְיַד הָאֵשׁ. 55 אוֹתָהּ שָׁעָה חִפְּשׂוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְכָל הַסַּנְהֶדְרִין עֵדוּת נֶגֶד יֵשׁוּעַ כְּדֵי לְהָמִית אוֹתוֹ וְלֹא מָצְאוּ, 56 כִּי רַבִּים הֵעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר נֶגְדּוֹ וְהָעֵדֻיּוֹת לֹא הָיוּ תּוֹאֲמוֹת. 57 קָמוּ אֲחָדִים וְהֵעִידוּ נֶגְדּוֹ דְּבַר שֶׁקֶר בְּאָמְרָם: 58 “אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ אוֹתוֹ אוֹמֵר ‘אֲנִי אֶהֱרֹס אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וּבִשְׁלוֹשָׁה יָמִים אֶבְנֶה אַחֵר שֶׁאֵינֶנּוּ מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם’.” 59 וְגַם בַּזֹּאת לֹא תָּאֲמוּ דִּבְרֵי עֵדוּתָם. 60 קָם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עָמַד בָּאֶמְצַע וְשָׁאַל אֶת יֵשׁוּעַ: “אֵינְךָ מֵשִׁיב דָּבָר עַל מַה שֶּׁאֵלֶּה מְעִידִים נֶגְדְּךָ?” 61 אַךְ הוּא שָׁתַק וְלֹא הֵשִׁיב דָּבָר. הוֹסִיף הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “הַאִם אַתָּה הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הַמְבֹרָךְ?”
62 אָמַר יֵשׁוּעַ: “אֲנִי הוּא. וְאַתֶּם תִּרְאוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם יוֹשֵׁב לִימִין הַגְּבוּרָה וּבָא עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם.”
63 קָרַע הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶת בְּגָדָיו וְאָמַר: “מַה לָּנוּ עוֹד צֹרֶךְ בְּעֵדִים? 64 שְׁמַעְתֶּם אֶת הַגִּדּוּף. מַה דַּעְתְּכֶם?”
הַכֹּל הִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ וּפָסְקוּ שֶׁהוּא בֶּן מָוֶת. 65 אֲחָדִים הֵחֵלּוּ לִירֹק בּוֹ; גַּם כִּסּוּ אֶת פָּנָיו, הִכּוּהוּ בְּאֶגְרוֹף וְאָמְרוּ לוֹ: “הִתְנַבֵּא!” וְהַמְשָׁרְתִים קִדְּמוּ אוֹתוֹ בְּמַכּוֹת. 66 כְּשֶׁהָיָה כֵּיפָא בֶּחָצֵר לְמַטָּה בָּאָה אַחַת מִשִּׁפְחוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל 67 וְרָאֲתָה אֶת כֵּיפָא מִתְחַמֵּם. הִבִּיטָה בּוֹ וְאָמְרָה: “גַּם אַתָּה הָיִיתָ עִם יֵשׁוּעַ מִנַּצְּרַת.” 68 אַךְ הוּא הִכְחִישׁ בְּאָמְרוֹ: “אֵינֶנִּי מֵבִין מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת”, וְיָצָא הַחוּצָה אֶל מְבוֹא הֶחָצֵר. 69 רָאֲתָה אוֹתוֹ הַשִּׁפְחָה וְאָמְרָה שֵׁנִית אֶל הָעוֹמְדִים שָׁם: “זֶה אֶחָד מֵהֶם.” 70 שׁוּב הִכְחִישׁ. לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה גַּם הָעוֹמְדִים שָׁם אָמְרוּ לְכֵיפָא: “בֶּאֱמֶת אַתָּה מֵהֶם, כִּי גַּם אַתָּה גְּלִילִי.” 71 הוּא הֵחֵל לְקַלֵּל וּלְהִשָּׁבַע. “אֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁאַתֶּם מְדַבְּרִים עָלָיו”, אָמַר, 72 וּמִיָּד קָרָא הַתַּרְנְגוֹל שֵׁנִית. נִזְכַּר כֵּיפָא בַּדָּבָר שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ “בְּטֶרֶם יִקְרָא הַתַּרְנְגוֹל פַּעֲמַיִם, שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים תִּתְכַּחֵשׁ לִי” – וְהִתְיַפֵּחַ בִּבְכִי.
[06/05/2023, 21:03:56] Itamar Ben David: הַבְּשׂוֹרָה עַל־פִּי מַרְקוֹס פֶּרֶק יד
*1 נוֹתְרוּ יוֹמַיִם עַד חַג הַפֶּסַח וְהַמַּצּוֹת. רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים חִפְּשׂוּ דֶּרֶךְ לִתְפֹּס אוֹתוֹ בְּעָרְמָה כְּדֵי לְהָמִית אוֹתוֹ; 2 כִּי אָמְרוּ, “לֹא בֶּחָג, פֶּן תִּהְיֶה מְהוּמָה בָּעָם.” 3 כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּבֵית עַנְיָה, בְּבֵיתוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן הַמְצֹרָע, הֵסֵב אֶל הַשֻּׁלְחָן. בָּאָה אִשָּׁה שֶׁהֶחֱזִיקָה פַּךְ וּבוֹ שֶׁמֶן נֵרְדְּ טָהוֹר וְיָקָר מְאֹד, שָׁבְרָה אֶת פִּי הַפַּךְ וְיָצְקָה אֶת הַנֵּרְדְּ עַל רֹאשׁוֹ. 4 הָיוּ אֲחָדִים שֶׁכָּעֲסוּ וְאָמְרוּ זֶה אֶל זֶה: “לָמָּה הַבִּזְבּוּז הַזֶּה שֶׁל הַשֶּׁמֶן? 5 הֲלֹא הָיָה אֶפְשָׁר לִמְכֹּר אֶת הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת דִּינָר וְיוֹתֵר וְלָתֵת לָעֲנִיִּים!” וְהֵם גָּעֲרוּ בָּהּ.*
[06/05/2023, 21:03:57] Itamar Ben David: * אָמַר יֵשׁוּעַ: “הַנִּיחוּ לָהּ, מַדּוּעַ תָּצִיקוּ לָהּ? מַעֲשֶׂה טוֹב עָשְׂתָה לִי. 7 הָעֲנִיִּים אִתְּכֶם תָּמִיד וּבְכָל עֵת שֶׁתִּרְצוּ תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב עִמָּהֶם, אֲבָל אֲנִי, לֹא תָּמִיד אֲנִי אִתְּכֶם. 8 מַה שֶּׁהָיָה בִּיכָלְתָּהּ עָשְׂתָה; הִיא הִקְדִּימָה לִמְשֹׁחַ אֶת גּוּפִי בִּשְׁבִיל הַקְּבוּרָה. 9 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁתֻּכְרַז הַבְּשׂוֹרָה, בְּכָל הָעוֹלָם, יְסֻפַּר גַּם מַה שֶּׁעָשְׂתָה הִיא, וְזֶה לְזִכְרָהּ.”*
[06/05/2023, 21:03:58] Itamar Ben David: * הָלַךְ יְהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת, אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים כְּדֵי לְהַסְגִּיר לָהֶם אֶת יֵשׁוּעַ. 11 כְּשָׁמְעָם זֹאת שָׂמְחוּ וְהִבְטִיחוּ לָתֵת לוֹ כֶּסֶף, וְהוּא חִפֵּשׂ הִזְדַּמְּנוּת לְהַסְגִּיר אוֹתוֹ.*
[06/05/2023, 21:03:59] Itamar Ben David: *12 בָּרִאשׁוֹן לְחַג הַמַּצּוֹת, בַּיּוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִזְבֹּחַ אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח, שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו: “לְאָן אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנֵּלֵךְ וְנָכִין לְךָ לֶאֱכֹל אֶת הַפֶּסַח?”*
*13 הוּא שָׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו בְּאָמְרוֹ לָהֶם: “לְכוּ הָעִירָה וְיִפְגֹּשׁ אֶתְכֶם אִישׁ נוֹשֵׂא כַּד מַיִם. לְכוּ אַחֲרָיו, 14 וּבַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִכָּנֵס אֵלָיו אִמְרוּ לְבַעַל הַבַּיִת, ‘כֹּה אָמַר רַבֵּנוּ: אֵיפֹה חַדְרִי אֲשֶׁר אֹכַל בּוֹ אֶת הַפֶּסַח עִם תַּלְמִידַי?’ 15 אוֹתוֹ אִישׁ יַרְאֶה לָכֶם עֲלִיָּה גְּדוֹלָה מֻצַּעַת וּמְסֻדֶּרֶת; שָׁם תָּכִינוּ לָנוּ.”*
[06/05/2023, 21:03:59] Itamar Ben David: * יָצְאוּ תַּלְמִידָיו וּבָאוּ הָעִירָה. הֵם מָצְאוּ הַכֹּל כְּפִי שֶׁאָמַר לָהֶם וְהֵכִינוּ אֶת הַפֶּסַח. 17 בָּעֶרֶב בָּא יֵשׁוּעַ עִם הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, 18 וְכַאֲשֶׁר הֵסֵבּוּ וְאָכְלוּ אָמַר יֵשׁוּעַ: “אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֶחָד מִכֶּם יַסְגִּירֵנִי – אֶחָד שֶׁאוֹכֵל אִתִּי.” 19 הֵם הֵחֵלּוּ לְהִתְעַצֵּב וּשְׁאָלוּהוּ אִישׁ אִישׁ: “זֶה אֲנִי?” 20 אָמַר לָהֶם: “אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, הַטּוֹבֵל אִתִּי בַּקְּעָרָה. 21 בֶּן־הָאָדָם אָמְנָם הוֹלֵךְ כַּכָּתוּב עָלָיו, אַךְ אוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר יַסְגִּיר אֶת בֶּן־הָאָדָם. טוֹב הָיָה לוֹ אִלּוּלֵא נוֹלַד הָאִישׁ הַהוּא.”*
[06/05/2023, 21:04:00] Itamar Ben David: * כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת הַלֶּחֶם, בֵּרַַךְ וּבָצַע וְנָתַן לָהֶם בְּאָמְרוֹ: “קְחוּ, זֶה גּוּפִי.” 23 לָקַח אֶת הַכּוֹס, בֵּרַךְ וְנָתַן לָהֶם וְכֻלָּם שָׁתוּ מִמֶּנָּה. 24 אָמַר לָהֶם: “זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים. 25 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא אֶשְׁתֶּה עוֹד מִפְּרִי הַגֶּפֶן עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם אֲשֶׁר אֶשְׁתֵּהוּ חָדָשׁ בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים.” 26 לְאַחַר שֶׁשָּׁרוּ אֶת הַהַלֵּל יָצְאוּ אֶל הַר הַזֵּיתִים. 27 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “כֻּלְּכֶם תִּכָּשְׁלוּ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, ‘אַכֶּה אֶת־הָרֹעֶה וּתְפוּצֶין הַצֹּאן,’ 28 אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁאָקוּם אֵלֵךְ לִפְנֵיכֶם לַגָּלִיל.”*
[06/05/2023, 21:04:01] Itamar Ben David: *29 אָמַר לוֹ כֵּיפָא: “גַּם אִם הַכֹּל יִכָּשְׁלוּ, אֲנִי לֹא אֶכָּשֵׁל!” 30 הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: “אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ כִּי הַיּוֹם בְּעֶצֶם הַלַּיְלָה הַזֶּה, בְּטֶרֶם יִקְרָא הַתַּרְנְגוֹל פַּעֲמַיִם, שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים תִּתְכַּחֵשׁ לִי.” 31 אַךְ כֵּיפָא אָמַר בְּיֶתֶר תֹּקֶף: “אִם עָלַי לָמוּת אִתְּךָ, בְּשׁוּם פָּנִים לֹא אֶתְכַּחֵשׁ לְךָ!” וְכֵן אָמְרוּ כֻּלָּם.*
[06/05/2023, 21:04:01] Itamar Ben David: *32 הֵם בָּאוּ אֶל מָקוֹם הַנִּקְרָא גַּת שְׁמָנִים. אָמַר לְתַלְמִידָיו: “שְׁבוּ פֹּה עַד שֶׁאֶתְפַּלֵל.” 33 לָקַח אִתּוֹ אֶת כֵּיפָא וְאֶת יַעֲקֹב וְאֶת יוֹחָנָן וְהֵחֵל מִתְמַלֵּא חֲרָדָה וּמוּעָקָה. 34 אָמַר לָהֶם: “נַפְשִׁי מָרָה לִי עַד מָוֶת. הִשָּׁאֲרוּ פֹּה וִהְיוּ עֵרִים.” 35 הוּא הָלַךְ מְעַט הָלְאָה, נָפַל אַרְצָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁתַּעֲבֹר מִמֶּנּוּ הַשָּׁעָה, אִם אֶפְשָׁר. 36 “אַבָּא, אָבִי,” אָמַר יֵשׁוּעַ, “אַתָּה כֹּל יָכוֹל, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֹּאת, אַךְ לֹא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה.”*
*37 לְאַחַר מִכֵּן בָּא וּמָצָא אוֹתָם יְשֵׁנִים. אָמַר אֶל כֵּיפָא: “שִׁמְעוֹן, אַתָּה יָשֵׁן? הַאִם לֹא יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת עֵר שָׁעָה אַחַת? 38 הֱיוּ עֵרִים וְהִתְפַּלְּלוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן. אָמְנָם הָרוּחַ חֲפֵצָה, אֲבָל הַבָּשָׂר חַלָּשׁ. 39 שׁוּב הָלַךְ וְהִתְפַּלֵּל בְּאָמְרוֹ אוֹתָם דְּבָרִים. 40 וְשׁוּב בָּא וּמָצָא אוֹתָם יְשֵׁנִים, כִּי עֵינֵיהֶם הָיוּ כְּבֵדוֹת, וְלֹא יָדְעוּ מַה לַּעֲנוֹת לוֹ. 41 הוּא בָּא פַּעַם שְׁלִישִׁית וְאָמַר לָהֶם: “עוֹדְכֶם יְשֵׁנִים וְנָחִים? דַַּי! הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, הִנֵּה בֶּן־הָאָדָם נִמְסָר לִידֵי אֲנָשִׁים חוֹטְאִים. 42 קוּמוּ וְנֵלֵךְ. הִנֵּה הַמַּסְגִּיר אוֹתִי מִתְקָרֵב!”*
[06/05/2023, 21:04:47] Itamar Ben David: 43 *עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה בָּא יְהוּדָה, אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, וְאִתּוֹ הָמוֹן, בַּחֲרָבוֹת וּבְמַקְלוֹת, בָּאִים מִטַּעַם רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים וְהַזְּקֵנִים. 44 הַמַּסְגִּיר אוֹתוֹ הִקְדִּים לָתֵת לָהֶם סִימָן בְּאָמְרוֹ: “מִי שֶׁאֶתֵּן לוֹ נְשִׁיקָה זֶה הוּא; תִּפְסוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ בְּלִוְיַת מִשְׁמָר.” 45 כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ נִגַּשׁ אֵלָיו מִיָּד וְאָמַר: “רַבִּי”, וְנָשַׁק לוֹ. 46 הֵם שָׁלְחוּ יְדֵיהֶם וְתָפְסוּ אוֹתוֹ. 47 אֲבָל אַחַד הָעוֹמְדִים שָׁם שָׁלַף חֶרֶב וּבְהַכּוֹתוֹ אֶת עֶבֶד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל קִצֵּץ אֶת אָזְנוֹ. 48 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “כְּמוֹ עַל שׁוֹדֵד יְצָאתֶם בַּחֲרָבוֹת וּבְמַקְלוֹת לִתְפֹּס אוֹתִי. 49 יוֹם יוֹם הָיִיתִי אִתְּכֶם בַּמִּקְדָּשׁ וְלִמַּדְתִּי וְלֹא תְּפַסְתֶּם אוֹתִי, אַךְ זֹאת כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלְּאוּ הַכְּתוּבִים.” 50 אָז עֲזָבוּהוּ כֻּלָּם וּבָרְחוּ.*
[06/05/2023, 21:05:05] Itamar Ben David: *51 בָּחוּר אֶחָד שֶׁהָיָה עָטוּף סָדִין לְכִסּוּי גּוּפוֹ נִתְלַוָּה אֵלָיו. תָּפְסוּ אוֹתוֹ, 52 אַךְ הוּא עָזַב אֶת הַסָּדִין בְּיָדָם וּבָרַח עָרוֹם. 53 הוֹלִיכוּ אֶת יֵשׁוּעַ אֶל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְשָׁם נִקְהֲלוּ כָּל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים וְהַסּוֹפְרִים. 54 כֵּיפָא הָלַךְ אַחֲרָיו בְּמֶרְחַק מָה עַד לְתוֹךְ חֲצַר הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְשָׁם יָשַׁב עִם הַמְשָׁרְתִים וְהִתְחַמֵּם לְיַד הָאֵשׁ.*
[06/05/2023, 21:05:05] Itamar Ben David: *אוֹתָהּ שָׁעָה חִפְּשׂוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְכָל הַסַּנְהֶדְרִין עֵדוּת נֶגֶד יֵשׁוּעַ כְּדֵי לְהָמִית אוֹתוֹ וְלֹא מָצְאוּ, 56 כִּי רַבִּים הֵעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר נֶגְדּוֹ וְהָעֵדֻיּוֹת לֹא הָיוּ תּוֹאֲמוֹת. 57 קָמוּ אֲחָדִים וְהֵעִידוּ נֶגְדּוֹ דְּבַר שֶׁקֶר בְּאָמְרָם: 58 “אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ אוֹתוֹ אוֹמֵר ‘אֲנִי אֶהֱרֹס אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וּבִשְׁלוֹשָׁה יָמִים אֶבְנֶה אַחֵר שֶׁאֵינֶנּוּ מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם’.” 59 וְגַם בַּזֹּאת לֹא תָּאֲמוּ דִּבְרֵי עֵדוּתָם. 60 קָם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עָמַד בָּאֶמְצַע וְשָׁאַל אֶת יֵשׁוּעַ: “אֵינְךָ מֵשִׁיב דָּבָר עַל מַה שֶּׁאֵלֶּה מְעִידִים נֶגְדְּךָ?” 61 אַךְ הוּא שָׁתַק וְלֹא הֵשִׁיב דָּבָר. הוֹסִיף הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “הַאִם אַתָּה הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הַמְבֹרָךְ?”*
*62 אָמַר יֵשׁוּעַ: “אֲנִי הוּא. וְאַתֶּם תִּרְאוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם יוֹשֵׁב לִימִין הַגְּבוּרָה וּבָא עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם.” 63 קָרַע הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶת בְּגָדָיו וְאָמַר: “מַה לָּנוּ עוֹד צֹרֶךְ בְּעֵדִים? 64 שְׁמַעְתֶּם אֶת הַגִּדּוּף. מַה דַּעְתְּכֶם?”*
*הַכֹּל הִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ וּפָסְקוּ שֶׁהוּא בֶּן מָוֶת. 65 אֲחָדִים הֵחֵלּוּ לִירֹק בּוֹ; גַּם כִּסּוּ אֶת פָּנָיו, הִכּוּהוּ בְּאֶגְרוֹף וְאָמְרוּ לוֹ: “הִתְנַבֵּא!” וְהַמְשָׁרְתִים קִדְּמוּ אוֹתוֹ בְּמַכּוֹת.*
[06/05/2023, 21:05:06] Itamar Ben David: *66 כְּשֶׁהָיָה כֵּיפָא בֶּחָצֵר לְמַטָּה בָּאָה אַחַת מִשִּׁפְחוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל 67 וְרָאֲתָה אֶת כֵּיפָא מִתְחַמֵּם. הִבִּיטָה בּוֹ וְאָמְרָה: “גַּם אַתָּה הָיִיתָ עִם יֵשׁוּעַ מִנַּצְּרַת.” 68 אַךְ הוּא הִכְחִישׁ בְּאָמְרוֹ: “אֵינֶנִּי מֵבִין מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת”, וְיָצָא הַחוּצָה אֶל מְבוֹא הֶחָצֵר. 69 רָאֲתָה אוֹתוֹ הַשִּׁפְחָה וְאָמְרָה שֵׁנִית אֶל הָעוֹמְדִים שָׁם: “זֶה אֶחָד מֵהֶם.” 70 שׁוּב הִכְחִישׁ. לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה גַּם הָעוֹמְדִים שָׁם אָמְרוּ לְכֵיפָא: “בֶּאֱמֶת אַתָּה מֵהֶם, כִּי גַּם אַתָּה גְּלִילִי.” 71 הוּא הֵחֵל לְקַלֵּל וּלְהִשָּׁבַע. “אֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁאַתֶּם מְדַבְּרִים עָלָיו”, אָמַר, 72 וּמִיָּד קָרָא הַתַּרְנְגוֹל שֵׁנִית. נִזְכַּר כֵּיפָא בַּדָּבָר שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ “בְּטֶרֶם יִקְרָא הַתַּרְנְגוֹל פַּעֲמַיִם, שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים תִּתְכַּחֵשׁ לִי” – וְהִתְיַפֵּחַ בִּבְכִי.*
[07/05/2023, 7:57:26] Itamar Ben David: Itamar Ben David changed this group’s settings to allow all participants to send messages to this group
[07/05/2023, 7:59:08] Itamar Ben David: בוקר חדש שבוע חדש ברית חדשה! מרקוס פרק 14. נזכיר שביום שלישי נסיים את הקריאה במרקוס, בימים רביעי וחמישי נעסוק בישעיהו נ״ג ונגזרותיו במסגרת דיון ב״ישוע נגלה בתנ״ך״ שבוע הבא- הקבוצה בהפסקה עד 21.5, אז נתחיל את הבשורה על פי לוקס. יום טוב
[07/05/2023, 8:06:39] ~ Dorit Epstein Tour Guide: מה מסמל = לשם מה
הסיפור על הבחור הערום?
[07/05/2023, 9:10:33] ~ Chen Biron: אם בעצם מהות החג היא הקורבן במקדש – אז מה בעצם יש להכין בפסח? יש לנו מושג איך נראה הפסח שלהם לפני הפסח של אחרי החורבן?
[07/05/2023, 9:13:44] ~ Chen Biron: ישוע מצהיר על עצמו – אחרי השאלה של הכהן בפס 61 – הוא עונה ‘אני הוא’
אין זו בעיה? אשמח לדעת איך מתייחס אדם מאמין אל הפסוק הזה.
[07/05/2023, 9:20:14] ~ Eitan: כל סיפור המעצר והמשפט אצל הכהן נשמע רצוף סתירות וחוסר סבירות קיצונית :)
פסוק 2 לא רוצים לעצור אותו בימי החג לא לעשות רעש והיום היחיד שנמצא זה ערב חג פסח? כלומר ההנהגה הדתית בזמן הסדר מתכנסים ושולחים חבורה בהם יהודים לעצור אותו?
בערב פסח עורכים משפט בזק אצל הכהן הגדול? ומיד דנים אותו (איפה כללי משפט עברי? ועוד בערב פסח).
בכלל למה צריך את יהודה, לפי המסופר האיש היה סלבריטי, כל הסופרים ומנהיגים הכירו אותו… טוב ברור שזה מוסיף דרמה לתסריט…
נראה שזה נכתב לקורא לא יהודי
[07/05/2023, 10:05:12] Itamar Ben David: משום מה זכור לי שבמקום אחר כתוב שהיו נשים שנכנסו לקבר כדי למשוח אותו. אבל יש את המשיחה הזו, אז בשביל מה הכפילות?
[07/05/2023, 10:07:16] Itamar Ben David: לגבי הגודל של חדר הסעודה האחרונה, מכיוון שמדובר בעליית גג, כמה גדולה כבר היא יכולה להיות? האם אנחנו יודעים עוד פרטים על בעל חדר הסעודה האחרונה?
[07/05/2023, 10:08:26] Itamar Ben David: ממתי יש לנו ברכות הנהנין כמו שיש היום? כלומר, האם הגיוני לומר שישוע מברך על החלל והיין כמו שאנחנו מכירים בקידוש?
[07/05/2023, 10:09:23] Itamar Ben David: וחמה בעצם להקדים את הלחם ליין (בהנחה שאכן מדובר בקידוש/ברכה לפי פרוטוקול יהודי כלשהו שבו מקדימים את היין ללחם)
[07/05/2023, 10:13:26] Itamar Ben David: פסוק 48 שונה באנגלית: Am I leading a rebellion,” said Jesus, “that you have come out with swords and clubs to capture me? אם מישהו יכול להביא את המקור ביוונית אשמח להבין מה כתוב שם
[07/05/2023, 10:14:23] Itamar Ben David: לגבי פסוק 49- איזה כתובים התקיימו? אין הערות שוליים במקור שהסתכלתי עליו.
[07/05/2023, 10:20:19] Itamar Ben David: שירה אמרה לי שזה לפי המסורת מרקוס מחבר הבשורה.
[07/05/2023, 10:21:48] Itamar Ben David: בטח אנחנו יודעים הרבה על איך פסח התנהל. ראשית יש כאי שנה חגים. פסח שזה חג קצר- שחיטת הטלאים בין הערביים בי״ד ניסן, ואז יש את חג המצות ט״ו בניסן, אז אוכלים בהסבה מספרים ביציאת מצריים וכן הלאה, וכן אוכלים את קורבן הפסח- על השובע. כלומר מסיימים ארוחה גדולה- ורק אז! אוכלים את קורבן פסח.
[07/05/2023, 10:22:42] ~ Eitan: בצרפתית התרגום “יצאתם אלי…כאילו אני עבריין”. לא מדובר על rebellion
[07/05/2023, 10:33:01] ~ Eitan: This message was deleted.
[07/05/2023, 10:34:52] ~ Eitan: This message was deleted.
[07/05/2023, 10:48:41] ~ DO RO: ביוונית המילה היא ληστην
Lesten שודד
[07/05/2023, 10:53:50] ~ Eitan: אני מופתע מחלק מתגובות ישו עמו כאן עם שפיכת השמן היקר במקום לתת לעניים, וקללת עץ התאנים שלא היה לו פרי מחוץ לעונה, וגם כשהוא טוען כלפי תלמידיו שנרדמו במקום להינות מנוכחותו שעוד מעט לא תהיה. ויש כמובן הרבה היבטים מוסריים שאני אישית מתחבר אליהם, כלומר מדובר באישיות מעניינת עם ניגודים. האם ידוע על עבודה בעניין אישיותו של ישוע האדם?
[07/05/2023, 10:58:04] Itamar Ben David: דולי את יודעת אם היוונית זה המקור ל-ליסטים בעברית? נשמע הגיוני
[07/05/2023, 10:58:18] Itamar Ben David: בכל מקרה למה באנגלית תרגמו ״מורד״? מוזר.
[07/05/2023, 10:58:19] ~ DO RO: אכן
[07/05/2023, 10:58:36] ~ DO RO: בתרגום אנגלי אחר מופיע נכון robber
[07/05/2023, 11:03:07] ~ יוסי טל: זה אמור בעצם להיות חג הפסח עצמו, הרי הן עשו את הסדר בערב הקודם, אז תפסו איתו והביאו למשפט בלילה. המשפט אצל פילטוס היה עם כך בחג
[07/05/2023, 11:06:33] Itamar Ben David: יש הבדל בבשורות במועד הצליבה. ביוחנן זה ממש פסח כי ישוע הוא השה
[07/05/2023, 11:07:18] ~ DO RO: image omitted
[07/05/2023, 11:09:08] ~ Eitan: הוא יצא מהסעודה ועצרו אותו. איזו סעודה? לא סדר פסח?
[07/05/2023, 11:09:32] Itamar Ben David: לפי יוחנן לא למיטב הבנתי
[07/05/2023, 11:10:13] ~ Eitan: בסדר אבל אנחנו במרקוס…
[07/05/2023, 11:10:56] ~ Eitan: יוחנן שונה משלושת הסינופטים
[07/05/2023, 11:12:17] ~ Rebecca Nok: ליסטין = ליסטים שאנו מכירים בעברית
[07/05/2023, 11:14:34] ~ Rebecca Nok: גוגל
זהו שיבוש מהצורה המקורית “לִיסְטִיס” (בגלל הדמיון הגרפי בין סמ”ך למ”ם סופית; ראו אוצר בלום), מיוונית: leistes) λῃστής) – גנב. המילה הובאה לעברית על־ידי חכמי המשנה, שאף יצקו אותה לתבנית של פועל: ללסטם (“מלסטם את הבריות”).
מענין אגב שכמעט ואין שימוש *בצורת יחיד = ליסט* אלא רק ברבבים
[07/05/2023, 11:20:53] ~ DO RO: וכמובן מדובר באותה מילה
ביוונית הצורה Lesten ,שמופיעה כאן היא ביחסה accusativus
בעוד הצורה lestés היא ביחסת Nominativus
כלומר כאשר המילה משמשת נושא במשפט מבחינה תחבירית , בעוד היחסה השניה כאשר המילה היא מושא ישיר
[07/05/2023, 11:23:31] ~ DO RO: ביוונית העתיקה היו 5 יחסות לשמות עצם בהתאם תפקיד שם העצם במשפט ולפיכך משתנה צורתו
[07/05/2023, 11:25:54] Itamar Ben David: במקרה הזה זה פשוט כתואר לא? מה זה יחסה שנייה?
[07/05/2023, 11:32:25] ~ yaron yuval: יכול להיות שמה שאני כותב אנכרוניסטי אבל לפי הכלל לא בד”ו פסח הלילה בין חמישי לשישי לא יכול להיות הסדר.
[07/05/2023, 11:35:14] ~ Eitan: פרק 14, פסוק 12 מפורש בעניין אם לא, אז איזו סעודה ביקש ישוע לערוך באותו חמישי בערב?
[07/05/2023, 11:38:19] ~ yaron yuval: שאלה טובה, אבל אם זה היה סדר פסח למה ישוע הוקרב למחרת?
[07/05/2023, 11:40:20] Itamar Ben David: השערה: היו מסורות בעל פה בקהילות הנוצריות השונות ולקח זמן עד שדברים התגבשו. למרות שפאולוס כבר מדבר באיגרות על ישוע שקרבן פסח, זה לא חדר לכל מקום.
[07/05/2023, 11:40:24] ~ Eitan: זה עניין תאולוגי סמלי. לפני זה איך מנהיגי דת יהודים בערב פסח מתעסקים בלעצור אותו ולשפוט אותו ולדון אותו בזמן קריאת ההגדה והסדר..
[07/05/2023, 11:40:27] ~ DO RO: על רגל אחת
חמשת היחסות ביוונית עתיקה ( אגב הן מופיעות גם בצרפתית , רומנית, גרמנית ועוד) הן
Nominativus – ( נושא המשפט) השודד הלך –
Genitivus – (שייכות) המפתח של השודד
Dativus – – (מושא עקיף) השוטר אמר לשודד
Accusativus – (מושא ישיר) הם תפסו את השודד
Imperativus – שודד, עצור!
שם העצם מקבל סיומת אחרת בכל אחת מן היחסות הללו בהתאם
[07/05/2023, 11:47:45] ~ Eitan: השערה: סיפור המעצר פסוידו-היסטורי, לא תואם מציאות, ומטרתו לשרת אג’נדה מסוימת תאולוגית ומאשימה כלפי הממסד היהודי של התקופה
[07/05/2023, 12:03:56] Itamar Ben David: ברמה האישית אני פחות מוטרד מההיסטוריות של האירוע. מה שחשוב לי להבין זה במה נוצרים מאמינים ולמה ומה המשמעויות שעולות מהטקסט ואיך זה נקלט אצל המאמינים.
[07/05/2023, 12:06:26] Itamar Ben David: בוא נאתגר את עצמנו. בוא נעשה לנו חיים קשים- אני תמיד יוצא מנקודת הנחה של המאמין בישוע, מה הוא קורא שם. מה הוא לומד מהטקסט. אם הטקסט בהשראה אלוהית- איך מיישבים סתירות מסוימות וכן הלאה. זה מה שאותי מעניין. בעניין של המשפט אכן יש מקום לשאול האם לכהנים בערב פסח אין שום דבר אחר לעשות חוץ מלעצור? תהייה: אולי אחרי ההגדה ואחרי הארוחה בשעת לילה מאוד מאוד מאוחרת התפנו לשפוט אותו. כלומר ב 1-2 לפנות בוקר ולא ב 8-9 בערב כשהילדים עצבניים.
[07/05/2023, 12:10:00] ~ Eitan: בסדר גמור אבל הנוצרים לא בהכרח מודעים לעובדות ומשמעות חג הפסח וההקשר היהודי של האירועים, אנחנו כיהודים כן.
מה הנוצרים מאמינים בסדר, במקרה הזה הבסיס העובדתי לא סביר באופן קיצוני לכן אפשר לומר וחהוכיח כאן שלאמונה בסיפור המעצר אין אמת.
זה לא דומה לאמונה שישוע היה המשיח ובן אלוהים שעל זה אין ויכוח עם הנוצרים, זו אמונה נטו וצריך לכבד אותה.
אי אפשר להתעלם השלכות סיפור המעצר, חשוב להפריך אותו
[07/05/2023, 12:10:58] Itamar Ben David: נתתי פה הצעה לפתרון. אתה לא חייב לקבל את זה
[07/05/2023, 12:14:07] ~ Eitan: ברור שאני לא מקבל את הפתרון. האם אתה אומר שמותר לשלוח אנשים לעצור אדם ולעשות משפט בערב פסח אחרי הסדר? הלכתית מותר? מה גם שהדם היה מחוץ לעיר בהר הזיתים לרגלי בית הקברות מהעבר השני של עמק קידרון. יכול להיות עובדתית,
[07/05/2023, 12:14:46] ~ Eitan: ?
[07/05/2023, 12:17:28] Itamar Ben David: לא בקיא הלכתית אם זה הגיוני. אם הם חשבו שיש כאן מימד של פיקוח נפש בסמכותם לעצור אותו. כלומר שאי המעצר שלו יכול לעורר סכנת חיים במהלך החג.
[07/05/2023, 12:21:04] ~ Eitan: אם היה פקוח נפש שחייב דחיית ערב פסח ישוע ענה בעצמו בפסוק 49. על יום בא לבית המקדש ואמר את דבריו ואפשר גם להוסיף כבר 3 שנים הוא אומר את דברו ומכירים אותו היטב. אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? 🙄🙂
[07/05/2023, 12:25:45] Itamar Ben David: וואלה לא הייתי שם. יש לי רק את הטקסט. שים לב שישוע אומר על עצמו שהוא משיח ואולי מכאן נוצרה איזו דחיפות לפנות לרומאים. כלומר עד עכשיו או שהיא בגליל- ואז לא ממש אכפת לאנשי ירושלים. או שהוא בירושלים בין הר הזיתים להר הבית, אבל לא הייתה עדות נאמנה (כמי שהפרק מסביר) עכשיו מול הכהנים ישוע אומר על עצמו שהוא משיח. ומכאן הדחיפות ״לטפל״ בו. למה לעצור אותו? שוב, אולי הייתה ליהודה איש קריות ושאר התלמידים תחושה שישוע אכן עימד לפתוח במרד נגד רומא בפסח (יש תפיסה יהודית שבניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל) ולכן ישוע ינצל שעת כושר שיש הרבה אנשים בירושלים כדי לפתוח במרד. עובדה שלתלמידים, לפחות אחד מהם, יש חרב.
[07/05/2023, 12:33:55] ~ Eitan: זה בסדר אף אחד לא היה שם אחרת על מה היינו דנים?…
עניין הכרזה שהוא המשיח הוא בדיעבד, אחרי שעצרו אותו, לא יכול להסביר את הרישא, החלטתם לשלוח לעצור אותו לפני שאמר.
לגבי סכנת מרד נגד רומא ממנו, הוא כבר ענה להם בעניין כששאלו אותו של מי המטבע, ואמר תנו לקיסר רומא מששייך לו. כלומר ידעו שאין סכנה מהכיוון הזה. לבנות ניסיון מרד ברומא על החרב הבודד של אחד מתלמידיו?…
[07/05/2023, 12:44:38] ~ אליסיה נודלמן-צימט: This message was deleted.
[07/05/2023, 13:07:45] Itamar Ben David: כמו שאמרתי. פחות חשוב לי אם אכן היה מעצר. מה שמעניין אותי זה שהטקסט מספר על מעצר. למה הוא התבצע? אלו התשובות שאני יכול לחשוב עליהן.
[07/05/2023, 13:25:38] ~ Eitan: בסדר,למה הוא מתבצע ,בפשט כי ישוע מבקר את הממסד, ברמת הנרטיב הנוצרי כדי להאשים את העם היהודי במעשה כי יהודים שלא מאמינים בישוע משיח בן אלוהים, היוו מחסום לקידום האג’נדה התאולוגית הנוצרית, לכן חשוב לבחון אם יש בסיס עובדתי לסיפור המעצר כפי שזה מסופר והתשובה היא שלא.
זה כמובן לא אומר שהלממסד לא היו כל הסיבות הלגיטימיות מבחינתו לנטרל את ישוע
[07/05/2023, 13:36:11] ~ Eitan: אנחנו גם כל הזמן בוחנים את הטקסט בהקשר של הראליה היהודית בת זמנה. אם יש אי-התאמה במקרה הזה, אפשר להעלות את השאלה נדמה לי, בעיקר בשאלה כל כך מהותית. אני מבין שאין תשובה מניחה את הדעת ליישב את החוסר סבירות העובדתית. גם זה בסדר
[07/05/2023, 13:45:24] ~ yaron yuval: מי שהוציא אותו להורג היו הרומאים. למה לא להניח שבמציאות גם היוזמה למעצר היתה שלהם, מסיבות שלהם, ואחר כך הסיפור נבנה בהתאם לצרכים של המספר?
אני מניח שכולנו נסכים שמבחינה יהודית מה שנעשה לישוע, לפי הב”ח, היה רצח כמו שמה שאיזבל עשתה לנבות היה רצח.
אז אם הכהנים רצו את ישוע מת, והם ידעו שלהשתמש ברומאים לצורך זה זה חטא, למה לא לשלוח רוצח שכיר?
[07/05/2023, 13:54:49] ~ Eitan: ההוצאה להורג זה בהמשך, להניח שהרומאים השתמשו ביהודים או להניח שהיהודים השתמשו ברומאים גם סיפור אחר. אני מתמקד בטקסט שלנו ושואל לגבי סבירות העובדות המסופרות ומגיע למסקנה שלא סביר שהכהן הגדול התעסק אחרי “13 מי יודע… וחד גדיא…”, בלהקים משולחן הסדר חבורה לעצור את ישוע, להביא אותו לשפוט אותו ואם בכלל זה אפשרי הלכתית…
[07/05/2023, 14:06:48] ~ יוסי טל: למיטב זיכרוני, בתקופה ההיא ליסטים שימש לציין מורדים. נדמה לי שאתה יוספוס זאת בהתייחסות. בהמשך שונה קצת השימוש והפך לשודדים. זה לא לגמרי מפתיע. יש דוגמא אחרת. פולמוס של קיטור שמתרחש כמאה שנה מאוחר יותר. במקור, זה התייחס למלחמה או מרד וכיום אנחנו המילה מציינת ויכוח
[07/05/2023, 14:14:22] Itamar Ben David: עובדתי- לא נראה לי שנדע.
[07/05/2023, 14:17:09] Itamar Ben David: בספרות חז״ל אני יכול לחשוב על כמה ציטוטים כוחם בהקשר של שוד ולא בהקשר של מרד (קידושין, כל שאינו מלמד בנו אומנית כאילו מלמדו ליסטות)
[07/05/2023, 16:09:34] Shira Harpaz Pomeranz: יש מסורת שזהו מרקוס עצמו. מאין אמירה שהוא מציב את עצמו בסצינה החשובה הזו כעד למה שהתרחש.
מקובל לחשוב שהוא גם יוחנן מרקוס המתלווה לפטרוס, ברנבאס ופאולוס כפי שמתואר במעשי השליחים.
אם כך העדות שלו מבוססת על מה שראה ומה שסיפר לו פטרוס.
על פי המסורת מרקוס הוא מי שהביא את הבשורה לאלכסנדריה ומת בשנת 68.
[07/05/2023, 16:28:36] Shira Harpaz Pomeranz: יש דיון שלם במחקר על מהי הסעודה האחרונה. אישית אני חושבת שהיא הייתה המחשה למה עומד להתרחש למחרת. ובה ישוע השתמש בחגיגת הפסח הפרטית שהתרחשה בכל בית לתת את המשמעות שהוא רצה לתת.
אופציה נוספת שמי שבביתו חגגו היה מכת מדבר יהודה והם חגגו ביום אחר את הקורבן.
לדעתי זה לא מסתדר כי הם חשבו שיש להקריב את הפסח ביום שלישי.
היופי מכל זה הוא שיש לנו הצצה ראשונה לחגיגות הפסח בבתים פרטיים. יש המון דמיון בין התיאור בברית החדשה לאיך שאנחנו חוגגים היום.
[07/05/2023, 16:46:43] Shira Harpaz Pomeranz: אכן סיפור המעצר סותר את החוק העברי כפי שהיה אז. מי שכתב על זה ספר (ממש עכשיו התחלתי לקרוא) הוא השופט חיים כהן.
“משפטו ומותו של ישו הנוצרי”.
אם הבנתי נכון טענתו היא שהבשורות מדגישות את העובדה שהמשפט התנהל לא על פי החוק העברי.
“מעוצר וממשפט לוקח”.
זאת אומרת כל המשפט גם הרומאי אינו תקין. איש לא מצא אותו אשם באמת. הוא נצלב זכאי (אי אפשר דיון משפטי בלי קצת פוליטיקה בימינו) ולכן הוא קורבן חטאת מושלם.
[07/05/2023, 16:53:10] Itamar Ben David: נראה לי שזו יכולה להיות תשובה, משנה מסכת פסחים: ה,א תמיד נשחט בשמונה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה; ערב פסחים נשחט בשבע ומחצה, וקרב בשמונה ומחצה, בין בחול בין בשבת. חל ערב פסחים להיות ערב שבת–נשחט בשש ומחצה, וקרב בשבע ומחצה; והפסח אחריו.
[07/05/2023, 16:54:20] Itamar Ben David: אז אולי את הכלל של לא אד״ו ראש ולא בד״ו פסח גיבשו אחר כך. שים לב שהכלל הזה הוא לא בגלל שיש בעיה לחגוג את פסח בשישי/שבת אלא שכך איכשהו יצא הלוח שגיבשו חז״ל. לא התעמקתי בזה.
[07/05/2023, 16:54:24] ~ Eitan: תודה. אבל אני בכלל שואל אם התקיים משפט כזה אצל הכהן הגדול לאור החוסר סבירות הקיצונית מטעמים הלכתיים – ערב פסח לא ייתכנס סנהדרין לערוך משפט באמצע חד גדיא, ומי יקום מהסדר ללכת לעצור אותו, ולמה בערב פסח, האיש היה מוכר…
מבחינת הרומאים לא ברור לי למה הוא זכאי, מי שמקבל על עצמו להיות מלך בשטח שיפוט רומי בו אין מלבד הקיסר, הבנתי שהוא אשם בעיני רומא
[07/05/2023, 16:55:57] Itamar Ben David: מסכת פסחים די ציורית לדעתי בעניין הזה כולל עיסוק באכילה בחבורות של עולי רגל דוגמת ישוע ותלמידיו
[07/05/2023, 17:01:28] ~ Avi Kochavi: לדעתי מנהגי פסח התגבשו רק במאה השנייה לספירה. רבי עקיבא..
[07/05/2023, 17:05:01] ~ aki: מנהגי פסח השונים מתהווים בתקופה שבין התנ”ך ועד ימי הביניים המאוחרים🙂
[07/05/2023, 17:14:09] ~ Marisa: ~ Marisa left
[07/05/2023, 17:10:09] Itamar Ben David: אני רק רוצה להעיר שזה שדברים נכתבים במשנה במאה ה 2/3 לא אומר שלא ידעו איך לחגוג את הפסח במאות השנים לפני כן. חשוב לדעתי לתת לתורה שבעל פה את המקום שלה אחרת אני חושב שאנחנו ממש חוטאים להבנת העניין
[07/05/2023, 17:13:43] Shira Harpaz Pomeranz: הדגש בבשורות הוא שהם נדחפו למשפט בערב ערב החג.
דווקא נראה לי שהדגש על המשפט הלא חוקי, מחזק את אמינות הדיווח.
הבשורות אינן מספרות במקרה על חריגות בהליך המשפטי, הן מדגישות אותו.
[07/05/2023, 17:14:04] ~ Eitan: לפי מרקוס עצמו במאה ראשונה, ראה פסוק 12 היו רבדים של מסורת פסח שכללו התכנסות וארוחת חג בערב בהסבה כפי שכתוב בפרק הזה, מאה שנה לפני רבי עקיבא
12 בָּרִאשׁוֹן לְחַג הַמַּצּוֹת, בַּיּוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִזְבֹּחַ אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח, שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו: “לְאָן אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנֵּלֵךְ וְנָכִין לְךָ לֶאֱכֹל אֶת הַפֶּסַח?”*
*13 הוּא שָׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו בְּאָמְרוֹ לָהֶם: “לְכוּ הָעִירָה וְיִפְגֹּשׁ אֶתְכֶם אִישׁ נוֹשֵׂא כַּד מַיִם. לְכוּ אַחֲרָיו, 14 וּבַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִכָּנֵס אֵלָיו אִמְרוּ לְבַעַל הַבַּיִת, ‘כֹּה אָמַר רַבֵּנוּ: אֵיפֹה חַדְרִי אֲשֶׁר אֹכַל בּוֹ אֶת הַפֶּסַח
[07/05/2023, 17:18:21] Shira Harpaz Pomeranz: לזה פחות או יותר התכוונתי. העדויות נכתבות יותר מאוחר ואילו הבשורות נכתבות במאה הראשונה ויפה לראות את הדמיון בינן לבין מה שמתואר מאה ויותר שנים אחר כך.
ישוע הוא יהודי בן זמנו והברית החדשה היא ספר ממנו ניתן ללמוד על יהדות המאה הראשונה לספירה.
[07/05/2023, 17:24:51] ~ Eitan: החריגות המובהקות שמדגישה הבשורה למהלך המשפט היא בעניין עדי שקר לא העובדה שזה ערב חג. וגם בעניין הכהן לא השתמש בעדות שקר לשאלה אם הוא בן אלהים ענה כן, לכן הודה באשמה בעיני היהדות דאז. זה לא נקרא להיות זכאי .
האם סביר שהתקיים בתנאים אלה המשפט, שזו השאלה שאני שואל, תמיד אפשר לומר שכל ההנהגה היהודית חיללו את ערב פסח. לא סביר בכלל, לא בגלל שהם כאלה מלאכים אלא זה מוקר כוחם, ההלכה, על זה כל הזמן ניסו להפיל את ישו
[07/05/2023, 17:48:58] Shira Harpaz Pomeranz: זה לא ערב פסח זה הערב לפני ערב פסח.
[07/05/2023, 17:50:18] Sivan Jeret: This message was deleted.
[07/05/2023, 17:50:53] Sivan Jeret: https://youtu.be/xBDPbuhBdiI
[07/05/2023, 17:51:10] Sivan Jeret: שחזור מה אכלו באותה ארוחה אחרונה…
[07/05/2023, 18:13:58] Itamar Ben David: מפסוקים 14-18 קצת קשה להגיד שזה לא סדר פסח.
[07/05/2023, 18:14:51] Itamar Ben David: ואני כמובן מבין את התיאולוגיה של ישוע כקרבן פסח. בבשורה של מרקוס שהיא יותר מוקדמת ואין בה את הכריסטולוגיה היותר מפותחת של יוחנן- ככה זה נראה.
[07/05/2023, 18:17:59] ~ Eitan: נכתב הראשון לחג המצות ארוחה… אני מבין ערב חג
[07/05/2023, 18:24:24] ~ Steven A.B: אני מלמד שזה רמז שמקשר את בראשית פרק ב’ עם חזרתו של ישוע להר הזיתים. בבראשית פרק ב’ אדם ואישתו היו בגן והפכו להיות ערומים עקב החטא, בספר התגלות פרק ט”ז 15 ישוע אומר:
“הנני בא כגנב, אשרי השוקד ושומר את בגדיו פן ילך ערום ויראו את ערוותו”
האיש העירום בבשורה על פי מרקוס מזכירה לנו שהאנושות נמצאת ערומה לפני אלוהים, וגם ישוע פושט את בגדיו כדי לכסות אותנו בכותנות עור.
[07/05/2023, 18:25:20] ~ Steven A.B: איזו בעיה?
[07/05/2023, 18:29:58] ~ Steven A.B: האישה מושחת אותו זה אקט נבואי, כלומר, הוא עדיין לא צריך שימשחו אותו שכן הוא עדיין לא מת, אבל זה כאילו היא יודעת מה הולך לקרות אז היא מושחת אותו. זאת לא ה-משיחה.
[07/05/2023, 18:33:36] Shira Harpaz Pomeranz: הצעת פתרון טקסטואלית. זה המקום בו היו אמורים לאכול את הפסח. אבל היות והפסח היה רק למחרת אז ישוע הראה להם את המשמעויות שהוא רואה בפסח.
אגב כתבת סדר פסח ואני תוהה האם יש עדות נוספת לעריכת סדר.
[07/05/2023, 18:38:41] ~ Steven A.B: לגבי ערב פסח או לא ערב פסח, זה כמובן מבלבל. אבל אחד הפתרונות שמציעים הוא המחלוקת בין הפרושים לאיסיים, שכן על פי האיסיים ערב הפסח חייב להיות ביום רביעי לפי הלוח הקומראני, ואילו הפרושים כבר החליטו להזיז אותו. אז יש הטוענים כי הסעודה האחרונה הייתה בפסח האיסיי ואילו יום למחרת היה הפסח הפרושי. באופן אישי, אני לא מאמין שהסעודה האחרונה הייתה סדר פסח, אלא יום לפני.
[07/05/2023, 18:48:24] ~ Eitan: פסוק 14 ובמתי 26 פסוק 17 נאמר “ביום הראשון לחג המצות… נשלחו תלמידיו להכין את ארוחת החג ואומר ישוע “”אעשה את חג הפסח…” . למה להניח שלא ביום הראשון לחג המצות לא חגגו את החג? לפעמים הפתרון הטריוויאלי הוא גם הנכון 🙂 occam razor
[07/05/2023, 18:54:39] Shira Harpaz Pomeranz: מכיוון שהקורבן הוקרב למחרת.
שורה תחתונה ברור שיש בעיה עם לוחות הזמנים כפי שהם מופיעים בכל 4 הבשורות.
מה שהוצע כאן הוא פתרון.
[07/05/2023, 18:56:55] Itamar Ben David: סדר פסח במובן של הגדה וכאלה אני לא חושב. סדר פסח במובן של לאכול את קורבן פסח על השובע בהסבה כבני מלכים זה כנראה קדום למדי
[07/05/2023, 18:58:15] Itamar Ben David: ישוע בעצמו אומר שהעלייה מוצעת כלומר יש בה מצעים/ריהוט כלשהו שמתאים לסעודה. אני מעריך שזה קצת שטיחים ומזרונים לאירוח וזה הגיוני כי מסובר לנו בחז״ל שבני ירושלים היו ערוכים לקלוט את העולים לרגל. אין כאן הפתעה מיוחדת
[07/05/2023, 19:00:55] Itamar Ben David: אני גם סבור שזה לא היה סדר פסח. התיאוריה שלי קצת מצחיקה, אבל אני פשוט תוהה למה מרתא לא רצתה שישוע והשליחים יסעדו אצלה, כלומר למה בכלל הם מחפשים חדר אחר לסעודה הזו. והתשובה שלי היא- בגלל שזה לא סדר פסח אלא יום לפני, והיא כבר ניקתה הכל- לא מתחשק לה שישוע והשליחים ישאירו פירורי חמץ חחחחחחחחחחח
[07/05/2023, 19:01:20] Itamar Ben David: ההוכחה הכי חזקה לקיומן של אמהות פולניות כבר במאה ה -1 לספירה
[07/05/2023, 19:07:59] ~ Steven A.B: תיאורייה מעניינת!
[07/05/2023, 19:09:17] ~ Eitan: איזה קורבן? ישוע?
[07/05/2023, 19:21:36] ~ Eitan: ואם כן, את מציעה לצריך לאנוס את מועד חג הפסח כדי להתאים אותו למסר התאולוגי הנוצרי לפיו חייב היה ישוע להצלב ביום קורבן הפסח? כלומר שחייבת לפי הנצרות להיות התאמת תאריכים כזה מעבר לעניין הסמלי? נאמר שזה תנאי חובה? אם כך אני מנתק מגע🙂
[07/05/2023, 19:30:15] ~ Steven A.B: כן, חייב
[07/05/2023, 19:31:09] ~ Miri Nitzan – Tour Guide: “סדר פסח” נקבע רק אחרי חורבן המקדש. הסעודה שכאן היא סעודת הפסח.
האם משהו מכיר את הרעיון שיש הבחנה בין הסעודה של המצות לבין סעודת האפיקומן שאחרי החורבן = סעודה לחקלאים לקציר וסעודה לרועים לעונת ההמלטות בעדרים? שרק אחרי החורבן אוחדו ל”סדר פסח” אחד משולב?
[07/05/2023, 19:37:11] Itamar Ben David: הרעיון שמדובר בשני חגים הוא כבר במקרא. במדבר כ״ח
[07/05/2023, 19:37:35] ~ Eitan: אז זהו, שאני בוחר באופציה הראלית שהמשפט לא יכל היה להתקיים כפי שמתואר בערב פסח
[07/05/2023, 19:38:04] Itamar Ben David: מתכנסים לסיום חברים. שני פרקים אחרונים לבשורה על פי מרקוס- נא להדק חגורות
[07/05/2023, 19:46:54] Shira Harpaz Pomeranz: המשפט לפני פונטיוס פילטוס והצליבה עצמה, היו על פי הטקסט לפני או בזמן הקרבת קורבן הפסח בבית המקדש.
על זה מבוסס הרעיון התאולוגי
[07/05/2023, 19:47:43] Shira Harpaz Pomeranz: אשמח לשמוע על זה יותר
[07/05/2023, 19:59:56] ~ Eitan: לא מצאתי אף פסוק שאומר את זה בשלושת הבשורות. אמשיך לחפש מחר