כְּשֶׁנּוֹדַע לָאָדוֹן כִּי שָׁמְעוּ הַפְּרוּשִׁים שֶׁיֵּשׁוּעַ מַרְבֶּה יוֹתֵר מִיּוֹחָנָן לַעֲשׂוֹת תַּלְמִידִים וּלְהַטְבִּילָם 2 ־אִם כִּי יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ לֹא הִטְבִּיל, אֶלָּא תַּלְמִידָיו ־ 3 עָזַב אֶת יְהוּדָה וְיָצָא לָשׁוּב לַגָּלִיל. 4 כֵּיוָן שֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ שׁוֹמְרוֹן, 5 הוּא בָּא לְעִיר בְּשׁוֹמְרוֹן, שְׁכֶם שְׁמָהּ, עַל־יַד חֶלְקַת הַשָֹדֶה שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב לְיוֹסֵף בְּנוֹ, 6 וְשָׁם הָיְתָה בְּאֵר יַעֲקֹב. יֵשׁוּעַ, שֶׁהָיָה עָיֵף מִמַּסָּעוֹ, יָשַׁב לוֹ לְיַד הַבְּאֵר. הַשָּׁעָה הָיְתָה הַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית בְּעֶרֶךְ. 7 וְהִנֵּה בָּאָה אִשָּׁה מִשּׁוֹמְרוֹן לִשְׁאֹב מַיִם. אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “תְּנִי לִי לִשְׁתּוֹת”, 8 שֶׁכֵּן תַּלְמִידָיו הָלְכוּ הָעִירָה לִקְנוֹת אֹכֶל.
9 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה הַשּׁוֹמְרוֹנִית: “אֵיךְ אַתָּה, שֶׁיְּהוּדִי אַתָּה, מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לִשְׁתּוֹת וַאֲנִי אִשָּׁה שׁוֹמְרוֹנִית?” ־כִּי הַיְּהוּדִים אֵינָם מִתְעָרְבִים עִם שׁוֹמְרוֹנִים.
10 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: “לוּ יָדַעַתְּ אֶת מַתְּנַת הָאֱלֹהִים וּמִי הוּא הָאוֹמֵר לָךְ ‘תְּנִי לִי לִשְׁתּוֹת’, הָיִית אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ וְהוּא הָיָה נוֹתֵן לָךְ מַיִם חַיִּים.”
11 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “אֲדוֹנִי, אֲפִלּוּ דְּלִי אֵין לְךָ וְהַבְּאֵר עֲמֻקָּה, אִם כֵּן מֵאַיִן לְךָ מַיִם חַיִּים? 12 הַאִם גָּדוֹל אַתָּה מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת הַבְּאֵר וְשָׁתָה מִמֶּנָּה הוּא וּבָנָיו וּמִקְנֵהוּ?”
13 עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: “כָּל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה יִצְמָא שׁוּב, 14 אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם; הַמַּיִם שֶׁאֶתֵּן לוֹ יִהְיוּ בּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם.”
15 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “אֲדוֹנִי, תֵּן לִי אֶת הַמַּיִם הָהֵם כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶצְמָא וְלֹא אָבוֹא הֵנָּה לִשְׁאֹב.”
16 אָמַר לָהּ: “לְכִי וְקִרְאִי לְבַעֲלֵךְ וּבוֹאִי לְכָאן.”
17 הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה: “אֵין לִי בַּעַל.”
אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “צָדַקְתְּ בְּאָמְרֵךְ ‘אֵין לִי בַּעַל’, 18 כִּי חֲמִשָּׁה בְּעָלִים הָיוּ לָךְ וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לָךְ כָּעֵת אֵינֶנּוּ בַּעֲלֵךְ. בָּזֶה אֱמֶת דִּבַּרְתְּ.”
19 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “אֲדוֹנִי, אֲנִי רוֹאָה שֶׁאַתָּה נָבִיא.
20 אֲבוֹתֵינוּ הִשְׁתַּחֲווּ בָּהָר הַזֶּה, וְאַתֶּם אוֹמְרִים כִּי בִּירוּשָׁלַיִם הַמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּחֲווֹת שָׁם.”
21 אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “הַאֲמִינִי לִי, אִשָּׁה, כִּי תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁלֹּא בָּהָר הַזֶּה וְלֹא בִּירוּשָׁלַיִם תִּשְׁתַּחֲווּ לָאָב. 22 אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאֵינְכֶם מַכִּירִים, אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאָנוּ מַכִּירִים, שֶׁהֲרֵי הַיְשׁוּעָה מֵאֵת הַיְּהוּדִים הִיא. 23 אוּלָם תָּבוֹא שָׁעָה, וְעַתָּה הִיא, שֶׁעוֹבְדֵי הָאֵל הָאֲמִתִּיִּים יִשְׁתַּחֲווּ לָאָב בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת, כִּי עוֹבְדֵי אֵל כָּאֵלֶּה מְחַפֵּשׂ לוֹ הָאָב. 24 הָאֱלֹהִים הוּא רוּחַ וְהָעוֹבְדִים אוֹתוֹ צְרִיכִים לְעָבְדוֹ בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת.”
25 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ. כְּשֶׁהוּא יָבוֹא, הוּא יַגִּיד לָנוּ אֶת הַכֹּל.”
26 אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “אֲנִי הַמְדַבֵּר אֵלַיִךְ, אֲנִי הוּא.”
27 בְּאוֹתוֹ רֶגַע בָּאוּ תַּלְמִידָיו וְתָמְהוּ עַל שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם אִשָּׁה, אַךְ אִישׁ לֹא אָמַר: “מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?” אוֹ “לָמָּה אַתָּה מְדַבֵּר אִתָּהּ?”
28 עָזְבָה הָאִשָּׁה אֶת כַּדָּהּ, הָלְכָה הָעִירָה וְאָמְרָה לָאֲנָשִׁים: 29 “בּוֹאוּ וּרְאוּ אִישׁ שֶׁאָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי; הַאִם לֹא זֶהוּ הַמָּשִׁיחַ?”
30 הֵם יָצְאוּ מֵהָעִיר וּבָאוּ אֵלָיו. 31 בֵּינְתַיִם בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ תַּלְמִידָיו שֶׁיֹּאכַל. אָמְרוּ: “רַבִּי, אֱכֹל.” 32 אָמַר לָהֶם: “יֵשׁ לִי אֹכֶל לֶאֱכֹל שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים.”
33 אָמְרוּ הַתַּלְמִידִים זֶה אֶל זֶה: “הַאִם מִישֶׁהוּ הֵבִיא לוֹ לֶאֱכֹל?”
34 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “מַאֲכָלִי הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי וּלְהַשְׁלִים אֶת פָּעֳלוֹ. 35 הֲלֹא אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁעוֹד אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים וְהַקָּצִיר בָּא. הִנֵּה, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ אֶת הַשָֹדוֹת, כִּי לְבָנִים הֵם וּבְשֵׁלִים לַקָּצִיר. 36 הַקּוֹצֵר מְקַבֵּל כְּבָר שָׂכָר וְאוֹסֵף פְּרִי לְחַיֵּי עוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׂמְחוּ יַחְדָּיו הַזּוֹרֵעַ וְהַקּוֹצֵר. 37 בָּזֶה מִתְאַמֶּתֶת הָאִמְרָה – ‘זֶה זוֹרֵעַ וְזֶה קוֹצֵר’. 38 אֲנִי שָׁלַחְתִּי אֶתְכֶם לִקְצֹר אֶת אֲשֶׁר לֹא עֲמַלְתֶּם בּוֹ; אֲחֵרִים עָמְלוּ וְאַתֶּם הִגַּעְתֶּם אֶל פְּרִי עֲמָלָם.”
39 שׁוֹמְרוֹנִים רַבִּים מִן הָעִיר הַהִיא הֶאֱמִינוּ בּוֹ עַל־סְמַךְ הַדָּבָר שֶׁהֵעִידָה הָאִשָּׁה, “הוּא אָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי.” 40 כְּשֶׁבָּאוּ הַשּׁוֹמְרוֹנִים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁהוֹת אִתָּם וְהוּא שָׁהָה שָׁם יוֹמַיִם. 41 רַבִּים יוֹתֵר הֶאֱמִינוּ בִּגְלַל דְּבָרוֹ, 42 וְאֶל הָאִשָּׁה אָמְרוּ: “לֹא עוֹד בִּגְלַל דְּבָרֵךְ אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים, כִּי בְּעַצְמֵנוּ שָׁמַעְנוּ וְיוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזֶּהוּ בֶּאֱמֶת מוֹשִׁיעַ הָעוֹלָם.” 43 לְאַחַר שְׁנֵי הַיָּמִים יָצָא מִשָּׁם אֶל הַגָּלִיל. 44 אָמְנָם הוּא עַצְמוֹ הֵעִיד כִּי אֵין כָּבוֹד לְנָבִיא בְּעִירוֹ. 45 בְּרַם כַּאֲשֶׁר בָּא לַגָּלִיל קִבְּלוּהוּ אַנְשֵׁי הַגָּלִיל, שֶׁכֵּן רָאוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלַיִם בִּימֵי הֶחָג, כִּי גַּם הֵם עָלוּ לָחֹג אֶת הֶחָג. 46 הוּא בָּא שׁוּב אֶל קָנָה שֶׁבַּגָּלִיל, אֲשֶׁר שָׁם הָפַךְ אֶת הַמַּיִם לְיַיִן. וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ, שֶׁבְּנוֹ הָיָה חוֹלֶה בִּכְפַר נַחוּם, 47 שָׁמַע כִּי יֵשׁוּעַ בָּא מִיהוּדָה לַגָּלִיל. הָלַךְ אֵלָיו וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּרֵד וִירַפֵּא אֶת בְּנוֹ, כִּי נָטָה לָמוּת.
48 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: “אִם אֵינְכֶם רוֹאִים אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, בְּשׁוּם פָּנִים לֹא תַּאֲמִינוּ.”
49 אָמַר אֵלָיו הָאִישׁ: “אֲדוֹנִי, רֵד נָא בְּטֶרֶם יָמוּת בְּנִי.”
50 הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: “לֵךְ, בִּנְךָ חַי.”
הֶאֱמִין הָאִישׁ לַדָּבָר שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ וְהָלַךְ. 51 כַּאֲשֶׁר יָרַד בָּאוּ עֲבָדָיו לִקְרָאתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁבְּנוֹ חַי. 52 שָׁאַל אוֹתָם בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הוּטַב לוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ: “אֶתְמוֹל בְּשָׁעָה אַחַת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הִרְפָּה מִמֶּנּוּ הַחֹם.” 53 אָז נוֹכַח הָאָב כִּי זֶה הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ ‘בִּנְךָ חַי’, וְהֶאֱמִין הוּא וְכָל בֵּיתוֹ. 54 זֹאת הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁיֵּשׁוּעַ עָשָׂה אוֹת עִם בּוֹאוֹ מִיהוּדָה לַגָּלִיל.
[04/07/2023, 20:08:07] Itamar Ben David: הַבְּשׂוֹרָה עַל־פִּי יוֹחָנָן פֶּרֶק ד
1. *כְּשֶׁנּוֹדַע לָאָדוֹן כִּי שָׁמְעוּ הַפְּרוּשִׁים שֶׁיֵּשׁוּעַ מַרְבֶּה יוֹתֵר מִיּוֹחָנָן לַעֲשׂוֹת תַּלְמִידִים וּלְהַטְבִּילָם 2 ־אִם כִּי יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ לֹא הִטְבִּיל, אֶלָּא תַּלְמִידָיו ־ 3 עָזַב אֶת יְהוּדָה וְיָצָא לָשׁוּב לַגָּלִיל. 4 כֵּיוָן שֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ שׁוֹמְרוֹן, 5 הוּא בָּא לְעִיר בְּשׁוֹמְרוֹן, שְׁכֶם שְׁמָהּ, עַל־יַד חֶלְקַת הַשָֹדֶה שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב לְיוֹסֵף בְּנוֹ, 6 וְשָׁם הָיְתָה בְּאֵר יַעֲקֹב. יֵשׁוּעַ, שֶׁהָיָה עָיֵף מִמַּסָּעוֹ, יָשַׁב לוֹ לְיַד הַבְּאֵר. הַשָּׁעָה הָיְתָה הַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית בְּעֶרֶךְ.*
[04/07/2023, 20:08:08] Itamar Ben David: 7 *וְהִנֵּה בָּאָה אִשָּׁה מִשּׁוֹמְרוֹן לִשְׁאֹב מַיִם. אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “תְּנִי לִי לִשְׁתּוֹת”, 8 שֶׁכֵּן תַּלְמִידָיו הָלְכוּ הָעִירָה לִקְנוֹת אֹכֶל. 9 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה הַשּׁוֹמְרוֹנִית: “אֵיךְ אַתָּה, שֶׁיְּהוּדִי אַתָּה, מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לִשְׁתּוֹת וַאֲנִי אִשָּׁה שׁוֹמְרוֹנִית?” ־כִּי הַיְּהוּדִים אֵינָם מִתְעָרְבִים עִם שׁוֹמְרוֹנִים. 10 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: “לוּ יָדַעַתְּ אֶת מַתְּנַת הָאֱלֹהִים וּמִי הוּא הָאוֹמֵר לָךְ ‘תְּנִי לִי לִשְׁתּוֹת’, הָיִית אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ וְהוּא הָיָה נוֹתֵן לָךְ מַיִם חַיִּים.” 11 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “אֲדוֹנִי, אֲפִלּוּ דְּלִי אֵין לְךָ וְהַבְּאֵר עֲמֻקָּה, אִם כֵּן מֵאַיִן לְךָ מַיִם חַיִּים? 12 הַאִם גָּדוֹל אַתָּה מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת הַבְּאֵר וְשָׁתָה מִמֶּנָּה הוּא וּבָנָיו וּמִקְנֵהוּ?” 13 עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: “כָּל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה יִצְמָא שׁוּב, 14 אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם; הַמַּיִם שֶׁאֶתֵּן לוֹ יִהְיוּ בּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם.” 15 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “אֲדוֹנִי, תֵּן לִי אֶת הַמַּיִם הָהֵם כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶצְמָא וְלֹא אָבוֹא הֵנָּה לִשְׁאֹב.” 16 אָמַר לָהּ: “לְכִי וְקִרְאִי לְבַעֲלֵךְ וּבוֹאִי לְכָאן.” 17 הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה: “אֵין לִי בַּעַל.” אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “צָדַקְתְּ בְּאָמְרֵךְ ‘אֵין לִי בַּעַל’, 18 כִּי חֲמִשָּׁה בְּעָלִים הָיוּ לָךְ וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לָךְ כָּעֵת אֵינֶנּוּ בַּעֲלֵךְ. בָּזֶה אֱמֶת דִּבַּרְתְּ.” 19 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “אֲדוֹנִי, אֲנִי רוֹאָה שֶׁאַתָּה נָבִיא. 20 אֲבוֹתֵינוּ הִשְׁתַּחֲווּ בָּהָר הַזֶּה, וְאַתֶּם אוֹמְרִים כִּי בִּירוּשָׁלַיִם הַמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּחֲווֹת שָׁם.” 21 אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “הַאֲמִינִי לִי, אִשָּׁה, כִּי תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁלֹּא בָּהָר הַזֶּה וְלֹא בִּירוּשָׁלַיִם תִּשְׁתַּחֲווּ לָאָב. 22 אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאֵינְכֶם מַכִּירִים, אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאָנוּ מַכִּירִים, שֶׁהֲרֵי הַיְשׁוּעָה מֵאֵת הַיְּהוּדִים הִיא. 23 אוּלָם תָּבוֹא שָׁעָה, וְעַתָּה הִיא, שֶׁעוֹבְדֵי הָאֵל הָאֲמִתִּיִּים יִשְׁתַּחֲווּ לָאָב בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת, כִּי עוֹבְדֵי אֵל כָּאֵלֶּה מְחַפֵּשׂ לוֹ הָאָב. 24 הָאֱלֹהִים הוּא רוּחַ וְהָעוֹבְדִים אוֹתוֹ צְרִיכִים לְעָבְדוֹ בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת.” 25 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ. כְּשֶׁהוּא יָבוֹא, הוּא יַגִּיד לָנוּ אֶת הַכֹּל.” 26 אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “אֲנִי הַמְדַבֵּר אֵלַיִךְ, אֲנִי הוּא.”*
[04/07/2023, 20:08:09] Itamar Ben David: 27 *בְּאוֹתוֹ רֶגַע בָּאוּ תַּלְמִידָיו וְתָמְהוּ עַל שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם אִשָּׁה, אַךְ אִישׁ לֹא אָמַר: “מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?” אוֹ “לָמָּה אַתָּה מְדַבֵּר אִתָּהּ?” 28 עָזְבָה הָאִשָּׁה אֶת כַּדָּהּ, הָלְכָה הָעִירָה וְאָמְרָה לָאֲנָשִׁים: 29 “בּוֹאוּ וּרְאוּ אִישׁ שֶׁאָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי; הַאִם לֹא זֶהוּ הַמָּשִׁיחַ?” 30 הֵם יָצְאוּ מֵהָעִיר וּבָאוּ אֵלָיו. 31 בֵּינְתַיִם בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ תַּלְמִידָיו שֶׁיֹּאכַל. אָמְרוּ: “רַבִּי, אֱכֹל.” 32 אָמַר לָהֶם: “יֵשׁ לִי אֹכֶל לֶאֱכֹל שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים.” 33 אָמְרוּ הַתַּלְמִידִים זֶה אֶל זֶה: “הַאִם מִישֶׁהוּ הֵבִיא לוֹ לֶאֱכֹל?” 34 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “מַאֲכָלִי הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי וּלְהַשְׁלִים אֶת פָּעֳלוֹ. 35 הֲלֹא אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁעוֹד אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים וְהַקָּצִיר בָּא. הִנֵּה, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ אֶת הַשָֹדוֹת, כִּי לְבָנִים הֵם וּבְשֵׁלִים לַקָּצִיר. 36 הַקּוֹצֵר מְקַבֵּל כְּבָר שָׂכָר וְאוֹסֵף פְּרִי לְחַיֵּי עוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׂמְחוּ יַחְדָּיו הַזּוֹרֵעַ וְהַקּוֹצֵר. 37 בָּזֶה מִתְאַמֶּתֶת הָאִמְרָה – ‘זֶה זוֹרֵעַ וְזֶה קוֹצֵר’. 38 אֲנִי שָׁלַחְתִּי אֶתְכֶם לִקְצֹר אֶת אֲשֶׁר לֹא עֲמַלְתֶּם בּוֹ; אֲחֵרִים עָמְלוּ וְאַתֶּם הִגַּעְתֶּם אֶל פְּרִי עֲמָלָם.”*
[04/07/2023, 20:08:10] Itamar Ben David: 39 *שׁוֹמְרוֹנִים רַבִּים מִן הָעִיר הַהִיא הֶאֱמִינוּ בּוֹ עַל־סְמַךְ הַדָּבָר שֶׁהֵעִידָה הָאִשָּׁה, “הוּא אָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי.” 40 כְּשֶׁבָּאוּ הַשּׁוֹמְרוֹנִים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁהוֹת אִתָּם וְהוּא שָׁהָה שָׁם יוֹמַיִם. 41 רַבִּים יוֹתֵר הֶאֱמִינוּ בִּגְלַל דְּבָרוֹ, 42 וְאֶל הָאִשָּׁה אָמְרוּ: “לֹא עוֹד בִּגְלַל דְּבָרֵךְ אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים, כִּי בְּעַצְמֵנוּ שָׁמַעְנוּ וְיוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזֶּהוּ בֶּאֱמֶת מוֹשִׁיעַ הָעוֹלָם.”*
[04/07/2023, 20:08:11] Itamar Ben David: 43 *לְאַחַר שְׁנֵי הַיָּמִים יָצָא מִשָּׁם אֶל הַגָּלִיל. 44 אָמְנָם הוּא עַצְמוֹ הֵעִיד כִּי אֵין כָּבוֹד לְנָבִיא בְּעִירוֹ. 45 בְּרַם כַּאֲשֶׁר בָּא לַגָּלִיל קִבְּלוּהוּ אַנְשֵׁי הַגָּלִיל, שֶׁכֵּן רָאוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלַיִם בִּימֵי הֶחָג, כִּי גַּם הֵם עָלוּ לָחֹג אֶת הֶחָג. 46 הוּא בָּא שׁוּב אֶל קָנָה שֶׁבַּגָּלִיל, אֲשֶׁר שָׁם הָפַךְ אֶת הַמַּיִם לְיַיִן. וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ, שֶׁבְּנוֹ הָיָה חוֹלֶה בִּכְפַר נַחוּם, 47 שָׁמַע כִּי יֵשׁוּעַ בָּא מִיהוּדָה לַגָּלִיל. הָלַךְ אֵלָיו וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּרֵד וִירַפֵּא אֶת בְּנוֹ, כִּי נָטָה לָמוּת. 48 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: “אִם אֵינְכֶם רוֹאִים אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, בְּשׁוּם פָּנִים לֹא תַּאֲמִינוּ.” 49 אָמַר אֵלָיו הָאִישׁ: “אֲדוֹנִי, רֵד נָא בְּטֶרֶם יָמוּת בְּנִי.” 50 הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: “לֵךְ, בִּנְךָ חַי.” הֶאֱמִין הָאִישׁ לַדָּבָר שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ וְהָלַךְ. 51 כַּאֲשֶׁר יָרַד בָּאוּ עֲבָדָיו לִקְרָאתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁבְּנוֹ חַי. 52 שָׁאַל אוֹתָם בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הוּטַב לוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ: “אֶתְמוֹל בְּשָׁעָה אַחַת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הִרְפָּה מִמֶּנּוּ הַחֹם.” 53 אָז נוֹכַח הָאָב כִּי זֶה הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ ‘בִּנְךָ חַי’, וְהֶאֱמִין הוּא וְכָל בֵּיתוֹ. 54 זֹאת הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁיֵּשׁוּעַ עָשָׂה אוֹת עִם בּוֹאוֹ מִיהוּדָה לַגָּלִיל.*
[04/07/2023, 20:08:11] Itamar Ben David: https://open.spotify.com/episode/37Jkhp7DhvAEmFxVNyyIdr?si=__lb70mYSXuB5nmSHxQADw&context=spotify%3Ashow%3A2rXEL9fo2QVdCWzDlAhZCh
[05/07/2023, 5:39:30] +972 54‑556‑0555: +972 54‑556‑0555 joined using this group’s invite link
[05/07/2023, 8:01:41] Itamar Ben David: בוקר חדש ברית חדשה! יוחנן פרק ד
[05/07/2023, 8:02:31] Itamar Ben David: נזכיר- שעתיים של שאלות ותהיות ולאחר מכן תשובות ודיונים. לאורך כל היום- ספרו לנו איך והיכן הייתם משתמשים בפרק בהדרכה – מותר להיות יצירתיים!
[05/07/2023, 8:23:18] Sivan Jeret: שלוש תהיות
האחת למה הטבילה מיוחסת רק ליוחנן
השניה האם הטבילה היא טקס מעבר כדי להיות חלק מהקבוצה
השלשית מה המסלול של ישוע מיהודה לגליל האם הוא עובר דרך בקע הירדן דרך מבוא חמה ומשם על דדך האבות ומשם לגליל ?
[05/07/2023, 8:32:09] Itamar Ben David: פסוק 14, אפשר לשלב יחד עם תהילים מ״ב למרגלות כנסיית גת שמנים שם רואים את האיילות שותות מכד מרכזי של מים חיים. יש את האיילות האלו במוזאון השומרוני הטוב וכמדומני גם במוזאון ישראל.
[05/07/2023, 8:33:48] Itamar Ben David: פסוקים 15-18, מן הסתם אם מי מכם מדריך בשכם, אבל אפשר להשתמש גם על מדרגות משרדי הרבנות בכל עיר.
[05/07/2023, 8:34:05] ~ Or Ben Ami: אשמח לשמוע כיצד נוצרים מתייחסים לפסוק 22 שבו ישוע אומר לאישה השומרונית “הישועה מאת היהודים היא”
[05/07/2023, 8:34:27] Itamar Ben David: כמובן בהר גריזים ובתצפית לשכם במידה ולא נכנסים לעיר
[05/07/2023, 8:37:45] Itamar Ben David: לגבי פסוק 22, גם אני תוהה על כך, ומוסיף על כך את התהיה שישוע מדבר על היהודים ברבים ולא ביחיד. אני מדי פעם משלב את זה בהדרכה לא במקום קבוע אלא כשאני מדבר על זהותו היהודית של ישוע.
[05/07/2023, 8:39:36] Itamar Ben David: פסוק 26- למה ישוע גלוי לב כלפיה יותר מאשר לאחרים ובעיקר כלפי יהודים ובעיקר כלפי ההנהגה היהודית? למה הוא מרגיש בנוח לשתף אותה במשיחיותו ולא אחרים?
[05/07/2023, 8:41:04] Itamar Ben David: פסוקים 32-33- כל פעם שהתיירים אומרים לכם – שב לאכול, ואתם עסוקים בלוגיסטיקה- תגידו להם את זה.
[05/07/2023, 8:41:56] Itamar Ben David: פסוק 36- רק לוודא שהבנתי- הזורע זה אלוהים האב והקוצר זה ישוע?
[05/07/2023, 8:42:54] Itamar Ben David: פסוק 37- מה מקור האימרה הזו על הזורע והקוצר?
[05/07/2023, 8:44:26] Alon Navon Tour Guide: ישנה פה הדגשה על אכזבתו מהגליל לעומת אזכור נס היין בחתונה. האם יוחנן מרגיש כעוס ופגוע עבור ישוע ?
[05/07/2023, 8:47:42] Itamar Ben David: פסוק 41- מה הוא ה״דבר״ שלימד או התנבא ישוע אצל השומרונים שגרם להם להאמין? כי אני לא מתרשם שיש יותר מדי ניסים בשכם חוץ מזה שישוע ידע כמה דברים על השומרונית.
[05/07/2023, 8:49:16] Itamar Ben David: This message was deleted.
[05/07/2023, 8:51:11] Itamar Ben David: פסוק 48 – מאיפה מגיע הרעיון שצריך ״להאמין במשיח״? כלומר, ישנה אמונה באלוהים. אבל בעידן המשיחי- כשכל העולם ישתנה ולא תהינה מלחמות ותהיה דעת השם, למה צריך להאמין במשיח? כלומר המשיח, מלך ישראל מוביל את העניינים, אבל העולם כל כך השתנה שזה כבר לא דורש אמינה אלא פשוט להסתכל על המציאות.
[05/07/2023, 9:11:57] ~ Steven A.B: שהישועה היא מן היהודים.
[05/07/2023, 9:14:24] Itamar Ben David: ברבים או ביחיד?
[05/07/2023, 9:16:30] ~ Steven A.B: רבים
[05/07/2023, 9:16:43] ~ Steven A.B: ללא העם היהודי ישוע לא חוזר
[05/07/2023, 9:17:33] ~ רפי רוזנס Refael-Rafi: סטיבן, כוונתך?
[05/07/2023, 9:20:28] ~ רפי רוזנס Refael-Rafi: פסוק 26, “אני המדבר אליך, אני הוא” -אני תוהה מדוע לא אמר לה עוד מילה, כמו:
אני הוא המשיח.
[05/07/2023, 9:24:59] ~ Or Ben Ami: תוכל להרחיב על זה?
[05/07/2023, 9:32:44] ~ Steven A.B: אני עוד מעט מתפנה ואענה
[05/07/2023, 9:46:16] Itamar Ben David: כמעט אלפיים שנות כנסיה ואולי מתוך זה רק קמצוץ נוצרים בשבריר מן הזמן האמינו בזה. מעניין
[05/07/2023, 9:53:11] ~ רפי רוזנס Refael-Rafi: אחלה ביטוי איתמר, קמצוץ מהנוצרים בשבריר שניה…שהאמינו בזה.
[05/07/2023, 9:54:36] Itamar Ben David: אולי הם האמינו שהישועה היא מיהודי (ישוע) ולא מהיהודים ברבים + ה הידיעה
[05/07/2023, 11:01:47] ~ Albert: המונח אני הוא היה רווח בין היהודים במאה הראשונה, הואיל והם ציפו לבואו של משיח… לכן המונח “אני הוא” בפי ישוע לא היה זקוק להסבר או פירוט מעמיק יותר…
בבשורה על פי יוחנן מופיע המונח אני הוא 14 פעמים, שבע מהם עם תוספת: לחם מהשמיים, הדרך, האמת, החיים, התקומה…
המונח אני הוא זכה לתוספת בתובנה כאשר היה שימוש בברית החדשה ביוונית במונח “אגו איימי” (εἰμι Ἐγώ), שזה המקבילה של הצהרת אלוהים בפני משה במעמד הסנה הבוער: “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה”, דבר שמוסיף נדבך נוסף בעיני המתבונן הנוצרי…
[05/07/2023, 11:10:26] Itamar Ben David: פסוק 24 – יש משהו דומה בזכריה ח- ז כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח, וּמֵאֶרֶץ, מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ. ח וְהֵבֵאתִי אֹתָם, וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם; וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים–בֶּאֱמֶת, וּבִצְדָקָה.
[05/07/2023, 11:11:17] Itamar Ben David: וגם פסוק 22 מתחבר לזכריה ח – כג כֹּה-אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם; וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר, נֵלְכָה *עִמָּכֶם*–כִּי שָׁמַעְנוּ, אֱלֹהִים עִמָּכֶם. {ס} לשון רבים כמובן
[05/07/2023, 11:23:43] Doron Jamchi: הישועה מאת היהודים, ולא מאת השומרונים. מתחבר למה שהוא אומר בתחילת המשפט שהיהודים משתחווים למה שהם מכירים בניגוד לשומרונים. ההקשר הוא כנראה היחס לשומרונים ככותים, שם כללי לגויים שהוגלו על ידי האשורים במאה ה-8 לפנה”ס וקיבלו את אמונת אלוהי המקום.
[05/07/2023, 11:25:16] Itamar Ben David: אבל נראה לי שכם היהודים לא בדיוק יודעים למה הם משתחווים ולכן צריך את עובדי האל האמיתיים
[05/07/2023, 11:25:20] Itamar Ben David: שגם*
[05/07/2023, 11:26:09] Itamar Ben David: אז איך באותו זמן *אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאָנוּ מַכִּירִים, שֶׁהֲרֵי הַיְשׁוּעָה מֵאֵת הַיְּהוּדִים הִיא* אבל גם *אוּלָם תָּבוֹא שָׁעָה, וְעַתָּה הִיא, שֶׁעוֹבְדֵי הָאֵל הָאֲמִתִּיִּים יִשְׁתַּחֲווּ לָאָב בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת, כִּי עוֹבְדֵי אֵל כָּאֵלֶּה מְחַפֵּשׂ לוֹ הָאָב*
[05/07/2023, 11:29:50] Doron Jamchi: תבוא שעה…זאת אומרת שעד שהיא הגיעה הייתה דרך מסויימת. *תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁלֹּא בָּהָר הַזֶּה* (גריזים) *וְלֹא בִּירוּשָׁלַיִם תִּשְׁתַּחֲווּ לָאָב*
לא מדבר על מה שהם יודעים או לא יודעים. מדובר על דרך עבודת האל, לפני העידן המשיחי ואחרי התגלות המשיח. ישוע מוביל את האישה לתובנה הזאת עם רמזים עד שבסוף היא אומרת שכשהמשיח יבוא הוא יגלה הכל, ואז ישוע אומר לה בגלוי שזה הוא.
[05/07/2023, 11:31:36] Doron Jamchi: This message was deleted.
[05/07/2023, 11:33:37] ~ Steven A.B: העם היהודי הוא הציר שעליו תוכנית אלוהים עובדת. בין אם הם מאמינים בישוע או לא, מסיבה פשוטה – לאלוהים יש ברית עם אברהם שלא יכולה להפר כי נעשץה באופן חד צדדי מצידו של אלוהים. אלוהים מבטיח דרך הנביאים כי הוא יושיע את ישראל, לגויים אין הבטחה כזאת. כתוב בירמיהו ל”א ‘וכרתי את בית ישראל ובית יהודה ברית חדשה’ לא כתוב ‘וכרתי עם בגויים ברית חדשה’.
ישוע אמר: מעתה לא תראוני עד שתאמרו ברוך הבא בשם ה’, הוא מדבר על היהודים. מלך ללא עם לא יכול להיות מלך, הוא זקוק לעם, ולכן ישוע חוזר להושיע את עמו באחרית הימים. הגויים הם רק נספח שנושע דרך חסד בלבד, והם לא ייעוד הישועה.
[05/07/2023, 11:34:21] Itamar Ben David: נראה לי שלומר שלא הולכים לעבוד את השם בירושלים זה מסר שלא מתיישב עם חצי מהתנך בערך. כך שלא ברור לי למה ישוע אומר את זה. ירושלים היא המוקד של כל התנ״ך
[05/07/2023, 11:36:11] Itamar Ben David: יפה. אז ישוע בא לגאול את היהודים, ממה בעצם? כי אם זה מהחטא של אדם הראשון, אז אין הבדל בין יהודי לגוי. אם זה ממשהו אחר, אני לא הבנתי מה הוא.
[05/07/2023, 11:38:37] Doron Jamchi: אתה צודק.
אבל שים לב שישוע מדבר על השתחוויה ברוח ובאמת. זאת אומרת שהמקום הפיזי הוא לא שלם. המקום השלם הוא הרוחני. ז”א לא ירושלים הארצית בהכרח, אלא ירושלים הרוחנית, ירושלים של מעלה.
[05/07/2023, 11:41:49] Itamar Ben David: אחלה. אז מה תעשה עם מקדש יחזקאל
[05/07/2023, 11:42:13] Itamar Ben David: אני וסטיבן כבר פתחנו פייבוקס לסטייקים אגב. יש ויכוחים על התבלינים
[05/07/2023, 11:43:12] Doron Jamchi: לגאול את היהודים מחטא אדם הראשון זה היבט אחד. על זה כתוב באיגרת אל הרומים.
אבל המשיח אמור לכונן מחדש את מלכות בית דוד, ולהיות מלך ישראל. כשישוע יחזור הוא יושיע את עמו מהגלות, ומהמצב שהם עם ללא מלך.
[05/07/2023, 11:44:51] +972 54‑594‑4000: +972 54‑594‑4000 left
[05/07/2023, 11:44:07] Itamar Ben David: להושיע מהגלות זה כבר היה ב- 1948. אם ישוע הגיע אז – אני חושב שאצטרך לעדכן את אשתי בלו”ז שלנו לשבת
[05/07/2023, 11:44:13] Doron Jamchi: התגלות פרק כא’
[05/07/2023, 11:45:35] Doron Jamchi: ב-1948 חלק מהיהודים יצאו מהגלות. יש עדיין יהודים בגלות.
וזה שיהודים חזרו לארץ ויצאו מהגלות, האם זה אומר שהגלות יצאה מהם?
[05/07/2023, 11:46:20] Itamar Ben David: אחלה פרק וואו. מה שנקרא “משה ליאון – מאחוריך!”
[05/07/2023, 11:46:27] Itamar Ben David: אוקיי אבל עדיין ירושלים יורדת לארץ לא?
[05/07/2023, 11:46:49] Doron Jamchi: תשווה את זה לדור יוצאי מצרים – אלוהים הוציא אותם ממצרים. אבל כמה פעמים הם רצו לחזור? זאת אומרת שהם יצאו ממצרים, אבל מצרים לא יצאה עדיין מתוכם.
[05/07/2023, 11:47:21] Doron Jamchi: ירושלים של מעלה מתמזגת עם הארץ
[05/07/2023, 11:47:26] Itamar Ben David: האם ישוע אמור להחזיר את שארית ישראל+להוציא את השטעטעל מהיהודים?
[05/07/2023, 11:48:30] Itamar Ben David: אוקיי, אבל בסוף יצאו וכבשו את הארץ גם. תהליך ממושך זה בטוח. אבל גם אז וגם היום בישראל המודרנית איפה ישוע נמצא בתהליך הקליטה?
[05/07/2023, 11:53:13] Doron Jamchi: בכל מקום
[05/07/2023, 11:59:44] Itamar Ben David: יהודי תימן לא ידעו מזה, רק אומר.
[05/07/2023, 12:04:47] ~ דבורה לינדנברג: האמת כשמדברים עם התריים ומסבירה את נושא ביאת המשיח ליהודים אומרת בנוסף לזה שאנו מחכים לו עצם הקיום אחרי 2000 שנה של מדינת ישראל זה סוג של ימי ביאת המשיח.משיח לא חייב להיות מלך יכול גם להיות ארוע מכונן
[05/07/2023, 12:08:47] Itamar Ben David: בתנך יש כמה מאות פסוקים שמתעסקים בשיבת ציון ואולי איזה עשרה פסוקים שמדברים על משיח מבית דוד שינהיג בעידן המשיחי. כלומר שיבת ציון זה אירוע הרבה יותר מרכזי מהזהות של המשיח שאגב באף אחת מהנבואות לא מוזכר בתור ״משיח״ שזה בכלל דבר מדהים בפני עצמו.
[05/07/2023, 12:09:40] Itamar Ben David: אבל בעצם נראה לי שגלשנו מהפרק. הגענו לזה כשדיברנו על למה ישוע שאמר שלא בירושלים תשלחו לאב.
[05/07/2023, 12:44:02] ~ Steven A.B: 1948 זה לא סוף הגלות. שים לב, מתי הייתה הצהרת כורש ועליית זרובבל? 538 לפני הספירה. אבל כמה זמן הייתה אמורה להיות הגלות? 70 שנה. מתי היה 70 שנה? 516. מה קרה ב516? חנוכת המקדש.
כלומר, זה לא משנה כמה יהודים יש בארץ או מחוץ לארץ, כל עוד המקדש לא עומד על תילו – אנחנו עדיין בגלות.
[05/07/2023, 12:44:15] ~ Steven A.B: 1948 זה רק צעד חשוב מאוד.
[05/07/2023, 12:46:15] Itamar Ben David: לא רוצה לגלוש יותר מדי מהפרק פשוט. נצטרך לנתח את ירמיהו לשם כך אז אני כרגע לא מתייחס.
[05/07/2023, 12:47:09] Itamar Ben David: בגדול – נדמה לי שהצהרת כורש, 70 שנה אחרי עליית בבל זה מה שקובע. אבל נניח לזה כרגע
[05/07/2023, 12:47:27] Doron Jamchi: את הסיפור הזה אני מזכיר כהקדמה לכפר נחום.
אני גם מוסיף שאולי אחרי שהבן של הנכבד נרפא, הוא שלח שליחים לישוע להגיד לו שאם הוא צריך משהו בכפר נחום הוא ידאג לו, ואז בגלל זה ישוע עבר לכפר נחום. נאמר בחצי בדיחה אבל עדיין יכול להיות 😄
[05/07/2023, 12:48:31] Itamar Ben David: הוא אמר לו “מתי שאתה רוצה לבוא לעשות שבת כהלכתה – תגיע”
[05/07/2023, 12:53:04] Doron Jamchi: נתן לו לאכול דג מהכנרת ואז אמר את המשפט “האוכל דג ביום דג ניצל מדג”
[05/07/2023, 15:55:21] ~ DO RO: המפגש עם האישה השומרונית ליד הבאר , הבאר והמים מופעיים בקונוטציה של ישועה (ישעיה פרק יב)
ישוע הוא מקור מים חיים, משל לאמונה, מים שמרווים את רוח והנפש לעד ולא את הגוף כמו מים רגילים שמרווים רק באופן זמני, לכן השותה מהם לא יהיה צמא עוד לעולם. הדימוי של מים חיים הקשורים לאל מופיע בירמיהו 2: “אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת–בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָכִלוּ הַמָּיִם”
או ירמיהו פרק : 17: “13 מקוה ישראל יהוה, כל-עזביך יבשו; יסורי (וסורי) בארץ יכתבו, כי עזבו מקור מים-חיים את-יהוה”:
גם בזכריה 14: ” ח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן: בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף, יִהְיֶה. ט וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-כָּל-הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד–וּשְׁמוֹ אֶחָד.”
אצל יוחנן הדימוי מופיע מספר פעמים וכך גם בספר ההתגלות , כמו בפרק 21 : ” 6 ויאמר אלי היה נהיתה אני האלף והתו הראש והסוף אני אתן לצמא ממעין מים חיים חנם”
בכנסיה האורתודוכסית האישה השומרונית זכתה להכרה כקדושה בשם פוטינה ( פ רפה) Photine שביוונית משמעותה “המוארת” (מאותו שורש phos “אור” מכאן גם המילה פוטו photography). בעקבות הפגישה ושיחתה הרת הגורל עם ישוע ליד הבאר, היא נוטשת את סגנון חייה החוטאים הקודמים (כמה וכמה בעלים ועד ידוע בציבור מרמזים על הרקע שלה) מאמצת את האמונה החדשה וגם רצה להפיץ את הבשורה בקרב בני עמה. לכן יש הרואים בה כמי שנשאה ראשונה את הבשורה על ישוע. לפי המסורת היא נטבלה ו בעקבותיה חזרו בתשובה ונטבלו בני משפחתה וילדיה. לפי אותה מסורת היא המשיכה בפועלה ועזבה את שכם כדי להפיץ את הבשורה בקרתגו שבצפון אפריקה. היא מתה כמרטירית בזמן הרדיפות של הקיסר נרון . אחד ההמנונים המושרים לכבדוה ביום חגה ב26 בפברואר אומר כך:
Illuminated by the Holy Spirit, All-Glorious One,
from Christ the Saviour you drank the water of salvation.
With open hand you give it to those who thirst.
Great-Martyr Photini, Equal-to-the-Apostles,
pray to Christ for the salvation of our souls.
[05/07/2023, 15:55:22] ~ DO RO: image omitted
[05/07/2023, 15:55:35] ~ DO RO: הנס השני או האות השני אצל יוחנן קשורה לסיפור של איש המלך (כנראה מאנשי הורדוס אנטיפס) שבנו חולה בכפר נחום , שעושה את כל הדרך עד לכפר קנה כדי לפגוש את ישוע ולבקש את התערבותו למען בנו. תקדימים כבר פגשנו במתי ולוקס- שני סיפורים דומים שגם הם מתרחישם בכפר נחום..
במתי פרק 8: 5-13 קצין רומאי – שוב מפגין אמונה אבסולוטית בכוחו של ישוע לרפא את משרתו המשותק מרחוק
דברי ישוע אצל מתי ממחישים היטב מה שקורה גם כאן
“בכל ישראל לא ראיתי אמונה גדולה כזאת! 11אני אומר לכם שגויים רבים, כמו הקצין הזה, יבואו מכל העולם וישבו במלכות השמים יחד עם אברהם, יצחק ויעקב. 12ורבים – שלמענם הוכנה המלכות – יגורשו לחושך, למקום של בכי וייסורים.“
כנ”ל אצל לוקס 7:1-10- סיפור הקצין הרומאי ומשרתו החולה – גם בכפר נחום
אצל יוחנן יש לנו שוב הדגמה לכך שלעומת היהודים שדוחים אותו, מגלים כלפיו חשדנות וחוסר אמון או שמאמינים רק אחרי אותות ומופתים ונסים , השומרונים וגוים אחרים דווקא מפגינים אמונה אבסולוטית וזאת רק באמצעות מילה אחת שלו .
אצל יוחנן יש דגש חשוב נוסף והוא שלא רק האב שחווה אישית את נס הריפוי של בנו הופך למאמין – אלא כל בני ביתו
3 אָז נוֹכַח הָאָב כִּי זֶה הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ ‘בִּנְךָ חַי’, וְהֶאֱמִין הוּא וְכָל בֵּיתוֹ. זה אומר שכל בני משפחתו , משרתיו ועבדיו , הופכים בבת אחת למאמינים – תרומה עצומה להפצתה של האמונה החדשה. תחילה הרי האמונה החדשה נפוצה בקרב פשוטי העם, העניים, נשים, ילדים והרבה מאוד חיילים בצבא הרומי . להם נועדו ההבטחות לגאולה וחיי נצח העתידיים. אך אחריהם מתחילים להתנצר גם השכבה האריסטוקרטית, בני האליטה, בעלי האחוזות, המשכילים, האמידים, בקיצור הפטריקים . הדבר מעוגן בתופעה שהתגברה במיוחד במאה ה-2 לספירה. וכך קרה שכאשר ראש משפחה שכזה התנצר, כל בני משפחתו ומשק ביתו , משרתים ועבדים- כלומר כל מי שהיו תלויים בו – התנצרו אוטומטית דבר שהגביר מאוד את הפצתה הרחבה של הנצרות ברחבי האימפריה הרומית. התופעה הציתה עוד יותר את חשדם וזעמם של הקיסרים הרומיים נוכח התפשטותה המהירה של התופעה על כל השלכותיה ( סרוב הנוצרים ליטול חלק בפולחן הקיסר וכו)
[05/07/2023, 15:56:01] ~ Voropinova Angela: жю
[05/07/2023, 16:34:34] ~ ערן: ל
[05/07/2023, 16:41:14] ~ Steven A.B: אני רוצה להוסיף, אני משתמש בהשוואה בין השיחה עם האישה השומרונית ונקדימון. בזמן שנקדימון הוא איש יהודי מכובד, חבר הסנהדרין, רב (מורה בישראל כפי שישוע מכנה אותו) רוצה לדעת את דרך הישועה, ישוע עונה לו באופן כזה שרק מבלבל את נקדימון. לעומת זאת, האישה השומרונית (אישה, שומרונית, גרושה – כל ההפכים מנקדימון) היא אפילו לא מדברת איתו, והוא אומר לה באופן גלוי – אני המשיח.
זה ביטוי להסתר הפנים שעליו כתוב לאורך כל התנ”ך.