יא אִם כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל, הַאִם נָטַשׁ אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ? בְּשׁוּם פָּנִים לֹא! הֲרֵי גַּם אֲנִי בֶּן עַם יִשְׂרָאֵל, מִזֶּרַע אַבְרָהָם וּמִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין. 2 אֱלֹהִים לֹא נָטַשׁ אֶת עַמּוֹ, הָעָם שֶׁהוּא יָדַע מִקֶּדֶם. וְכִי אֵינְכֶם יוֹדְעִים מָה אוֹמֵר הַכָּתוּב עַל אֵלִיָּהוּ, כֵּיצַד הִתְלוֹנֵן עַל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֱלֹהִים? 3 “אֲדֹנָי, אֶת־נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ וְאֶת־מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת־נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.” 4 אַךְ מָה אוֹמֵר לוֹ דְּבַר אֱלֹהִים? “הִשְׁאַרְתִּי לִי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים אֲשֶׁר לֹא־כָרְעוּ לַבַּעַל.” 5 כֵּן גַּם בְּיָמֵינוּ נִשְׁאֲרָה שְׁאֵרִית עַל־פִּי בְּחִירָה שֶׁל חֶסֶד. 6 וְאִם בְּחֶסֶד, הֲרֵי שֶׁלֹּא עוֹד מִתּוֹךְ מַעֲשִׂים; אַחֶרֶת הַחֶסֶד חָדֵל לִהְיוֹת חֶסֶד.
7 וּבְכֵן מָה? יִשְׂרָאֵל לֹא הִשִֹיג אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, אֲבָל הַנִּבְחָרִים הִשִֹיגוּ; וְהַשְּׁאָר הִקְשׁוּ לְבָבָם, 8 כַּכָּתוּב: “נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים רוּחַ תַּרְדֵּמָה, עֵינַיִם לֹא לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לֹא לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.” 9 וְדָּוִד אוֹמֵר: “יְהִי־שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וּלְרֶשֶׁת וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ. 10 תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת, וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד.”
11 עַל כֵּן שׁוֹאֵל אֲנִי, הַאִם מָעֲדוּ כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ לְלֹא קוּם? חַס וְחָלִילָה! אֶלָּא שֶׁבִּמְעִידָתָם הַיְשׁוּעָה לַגּוֹיִם, לְהַקְנִיא אוֹתָם. 12 וְאִם מְעִידָתָם הִיא עֹשֶׁר לָעוֹלָם וְהֶפְסֵדָם הוּא עֹשֶׁר לַגּוֹיִם, שְׁלֵמוּתָם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
13 אֲלֵיכֶם הַגּוֹיִם אֲנִי מְדַבֵּר; בִּהְיוֹתִי אֲנִי שָׁלִיחַ לַגּוֹיִם מְכַבֵּד אֲנִי אֶת שֵׁרוּתִי, 14 בְּתִקְוָה לְעוֹרֵר קִנְאָה בִּבְנֵי עַמִּי וּלְהוֹשִׁיעַ כַּמָּה מֵהֶם. 15 הֲרֵי אִם הַדָּחָתָם הִיא רִצּוּי בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם, מַה תִּהְיֶה הֲשָׁבָתָם אִם לֹא תְּקוּמָה מִמָּוֶת אֱלֵי חַיִּים? 16 אִם תְּרוּמַת הָעִסָּה קֹדֶשׁ, כֵּן גַּם כָּל הַבָּצֵק! וְאִם הַשֹּׁרֶשׁ קֹדֶשׁ, כֵּן גַּם הָעֲנָפִים.
17 וְאִם נִכְרְתוּ כַּמָּה עֲנָפִים מֵעֵץ הַזַּיִת, וְאַתָּה, זֵית־בָּר, הֻרְכַּבְתָּ בִּמְקוֹמָם וְשֻׁתַּפְתָּ בְּשֹׁרֶשׁ הָעֵץ וּבִלְשַׁדּוֹ, 18 אֲזַי אַל תִּתְנַשֵֹא עַל הָעֲנָפִים. אִם תִּתְנַשֵֹא, דַּע לְךָ שֶׁלֹּא אַתָּה נוֹשֵׂא אֶת הַשֹּׁרֶשׁ, אֶלָּא הַשֹּׁרֶשׁ נוֹשֵׂא אוֹתְךָ. 19 אַתָּה תֹּאמַר: “הָעֲנָפִים נִכְרְתוּ כְּדֵי שֶׁאֻרְכַּב אֲנִי.” 20 יָפֶה! בִּגְלַל אִי־אֱמוּנָה נִכְרְתוּ, אַךְ אַתָּה עַל־יְדֵי אֱמוּנָה מַחֲזִיק מַעֲמָד. אַל תִּתְגָּאֶה אֶלָּא הִמָּלֵא יִרְאָה, 21 שֶׁהֲרֵי אִם לֹא חָס אֱלֹהִים עַל הָעֲנָפִים הַמְּקוֹרִיִּים, גַּם עָלֶיךָ לֹא יָחוּס. 22 לָכֵן שִׂים לֵב לְטוּבוֹ שֶׁל אֱלֹהִים וּלְחֻמְרָתוֹ: מֵחַד גִּיסָא חֻמְרָה כְּלַפֵּי הַנִּכְשָׁלִים; מֵאִידָךְ גִּיסָא, טוּבוֹ שֶׁל אֱלֹהִים עָלֶיךָ אִם תַּעֲמֹד בְּטוּבוֹ, וָלֹא – גַּם אַתָּה תִּכָּרֵת. 23 וְאִם לֹא יַמְשִׁיכוּ בְּחֹסֶר אֱמוּנָתָם יֻרְכְּבוּ גַּם הֵם, שֶׁכֵּן אֱלֹהִים יָכוֹל לְהַחֲזִירָם וּלְהַרְכִּיבָם. 24 הֲרֵי אִם אַתָּה נִכְרַתָּ מֵעֵץ זַיִת בָּר מִטִּבְעוֹ, וּבְנִגּוּד לַטֶּבַע הֻרְכַּבְתָּ עַל עֵץ זַיִת טוֹב, כָּל שֶׁכֵּן אֵלֶּה, הַמְּקוֹרִיִּים, יֻרְכְּבוּ עַל עֵץ הַזַּיִת שֶׁלָּהֶם! 25 הֵן, אַחַי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם הַסּוֹד הַזֶּה, פֶּן תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם: קֵהוּת לֵב אָחֲזָה בְּמִדַּת מָה אֶת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִם. 26 וְכָךְ כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
“וּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יהוה 27 וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם, כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם.”
28 אָמְנָם בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַבְּשׂוֹרָה הֵם אוֹיְבִים בִּגְלַלְכֶם, אֲבָל בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַבְּחִירָה אֲהוּבִים הֵם בִּגְלַל הָאָבוֹת, 29 שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ. 30 וּכְשֵׁם שֶׁאַתֶּם בֶּעָבָר לֹא צִיַּתֶּם לֵאלֹהִים, אַךְ כָּעֵת רֻחַמְתֶּם אַגַּב אִי־צִיּוּתָם, 31 כֵּן גַּם אֵלֶּה לֹא צִיְּתוּ כָּעֵת, וְכָךְ בָּרַחֲמִים אֲשֶׁר הֻשְׁפְּעוּ עֲלֵיכֶם יְרֻחֲמוּ גַּם הֵם כָּעֵת; 32 כִּי אֱלֹהִים כָּלָא אֶת הַכֹּל בְּאִי־צִיּוּת כְּדֵי שֶׁיְּרַחֵם עַל הַכֹּל.
33 מָה עֹמֶק עֹשֶׁר הָאֱלֹהִים, מָה עֹמֶק חָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ! אֵין חֵקֶר לְמִשְׁפָּטָיו וְאֵין מַשִֹיג אֶת דְּרָכָיו, 34 כִּי “מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יהוה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ?” 35 וּמִי הִקְדִּים לָתֵת לוֹ דָּבָר וִישֻׁלַּם לוֹ? 36 הֲרֵי הַכֹּל מִמֶּנּוּ, הַכֹּל דַּרְכּוֹ, וְהַכֹּל אֵלָיו. לוֹ הַכָּבוֹד לְעוֹלָמִים! אָמֵן.
[03/04/2024, 7:47:06] Itamar Ben David: אגרת שאול אל הרומים
פרק יאישועת ישראל וישועת הגויים1 אִם כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל, הַאִם נָטַשׁ אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ?(תהילים צד’ יד’) בְּשׁוּם פָּנִים לֹא! הֲרֵי גַּם אֲנִי בֶּן עַם יִשְׂרָאֵל, מִזֶּרַע אַבְרָהָם וּמִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין. 2 אֱלֹהִים לֹא נָטַשׁ אֶת עַמּוֹ, הָעָם שֶׁהוּא יָדַע מִקֶּדֶם. וְכִי אֵינְכֶם יוֹדְעִים מָה אוֹמֵר הַכָּתוּב עַל אֵלִיָּהוּ, כֵּיצַד הִתְלוֹנֵן עַל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֱלֹהִים? 3 “אֲדֹנָי, אֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ וְאֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.”(מלכים א’, יט’ י’; יט’ יד’) 4 אַךְ מָה אוֹמֵר לוֹ דְּבַר אֱלֹהִים? “הִשְׁאַרְתִּי לִי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים אֲשֶׁר לֹא-כָרְעוּ לַבַּעַל.”(מלכים א’, יט’ יח’) 5 כֵּן גַּם בְּיָמֵינוּ נִשְׁאֲרָה שְׁאֵרִית עַל-פִּי בְּחִירָה שֶׁל חֶסֶד. 6 וְאִם בְּחֶסֶד, הֲרֵי שֶׁלֹּא עוֹד מִתּוֹךְ מַעֲשִׂים; אַחֶרֶת הַחֶסֶד חָדֵל לִהְיוֹת חֶסֶד. 7 וּבְכֵן מָה? יִשְׂרָאֵל לֹא הִשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, אֲבָל הַנִּבְחָרִים הִשִּׂיגוּ; וְהַשְּׁאָר הִקְשׁוּ לְבָבָם, 8 כַּכָּתוּב: “נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים רוּחַ תַּרְדֵּמָה, עֵינַיִם לֹא לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לֹא לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.”(ישעיהו כט’ י’; דברים כט’ ג’) 9 וְדָּוִד אוֹמֵר: “יְהִי-שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וּלְרֶשֶׁת וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ. 10 תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת, וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד.”(תהילים סט’ כג’-כד’)
[03/04/2024, 7:47:11] Itamar Ben David: 11 עַל כֵּן שׁוֹאֵל אֲנִי, הַאִם מָעֲדוּ כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ לְלֹא קוּם? חַס וְחָלִילָה! אֶלָּא שֶׁבִּמְעִידָתָם הַיְשׁוּעָה לַגּוֹיִים, לְהַקְנִיא אוֹתָם. 12 וְאִם מְעִידָתָם הִיא עֹשֶׁר לָעוֹלָם וְהֶפְסֵדָם הוּא עֹשֶׁר לַגּוֹיִים, שְׁלֵמוּתָם — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! 13 אֲלֵיכֶם הַגּוֹיִים אֲנִי מְדַבֵּר; בִּהְיוֹתִי אֲנִי שָׁלִיחַ לַגּוֹיִים מְכַבֵּד אֲנִי אֶת שֵׁרוּתִי, 14 בְּתִקְוָה לְעוֹרֵר קִנְאָה בִּבְנֵי עַמִּי וּלְהוֹשִׁיעַ כַּמָּה מֵהֶם. 15 הֲרֵי אִם הַדָּחָתָם הִיא רִצּוּי בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם, מַה תִּהְיֶה הֲשָׁבָתָם אִם לֹא תְּקוּמָה מִמָּוֶת אֱלֵי חַיִּים? 16 אִם תְּרוּמַת הָעִסָּה קֹדֶשׁ, כֵּן גַּם כָּל הַבָּצֵק!(במדבר טו’ יט’-כא’) וְאִם הַשֹּׁרֶשׁ קֹדֶשׁ, כֵּן גַּם הָעֲנָפִים. 17 וְאִם נִכְרְתוּ כַּמָּה עֲנָפִים מֵעֵץ הַזַּיִת,(ירמיהו יא’ טז’) וְאַתָּה, זֵית-בָּר, הֻרְכַּבְתָּ בִּמְקוֹמָם וְשֻׁתַּפְתָּ בְּשֹׁרֶשׁ הָעֵץ וּבִלְשַׁדּוֹ, 18 אֲזַי אַל תִּתְנַשֵּׂא עַל הָעֲנָפִים. אִם תִּתְנַשֵּׂא, דַּע לְךָ שֶׁלֹּא אַתָּה נוֹשֵׂא אֶת הַשֹּׁרֶשׁ, אֶלָּא הַשֹּׁרֶשׁ נוֹשֵׂא אוֹתְךָ. 19 אַתָּה תֹּאמַר: “הָעֲנָפִים נִכְרְתוּ כְּדֵי שֶׁאֻרְכַּב אֲנִי.” 20 יָפֶה! בִּגְלַל אִי-אֱמוּנָה נִכְרְתוּ, אַךְ אַתָּה עַל-יְדֵי אֱמוּנָה מַחֲזִיק מַעֲמָד. אַל תִּתְגָּאֶה אֶלָּא הַמָּלֵא יִרְאָה, 21 שֶׁהֲרֵי אִם לֹא חָס אֱלֹהִים עַל הָעֲנָפִים הַמְּקוֹרִיִּים, גַּם עָלֶיךָ לֹא יָחוּס. 22 לָכֵן שִׂים לֵב לְטוּבוֹ שֶׁל אֱלֹהִים וְּלחֻמְרָתוֹ: מֵחַד גִּיסָא חֻמְרָה כְּלַפֵּי הַנִּכְשָׁלִים; מֵאִידָךְ גִּיסָא, טוּבוֹ שֶׁל אֱלֹהִים עָלֶיךָ אִם תַּעֲמֹד בְּטוּבוֹ, וָלֹא — גַּם אַתָּה תִּכָּרֵת. 23 וְאִם לֹא יַמְשִׁיכוּ בְּחֹסֶר אֱמוּנָתָם יֻרְכְּבוּ גַּם הֵם, שֶׁכֵּן אֱלֹהִים יָכוֹל לְהַחֲזִירָם וּלְהַרְכִּיבָם. 24 הֲרֵי אִם אַתָּה נִכְרַתָּ מֵעֵץ זַיִת בָּר מִטִּבְעוֹ, וּבְנִגּוּד לַטֶּבַע הֻרְכַּבְתָּ עַל עֵץ זַיִת טוֹב, כָּל שֶׁכֵּן אֵלֶּה, הַמְּקוֹרִיִּים, יֻרְכְּבוּ עַל עֵץ הַזַּיִת שֶׁלָּהֶם!
[03/04/2024, 7:47:20] Itamar Ben David: 25 הֵן, אַחַי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם הָרָז הַזֶּה, פֶּן תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם: קֵהוּת לֵב אָחֲזָה בְּמִדַּת מָה אֶת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִים. 26 וְכָךְ כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב, 27 וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם,(ישעיהו נט’ כ’-כא’) כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם.”(ירמיהו לא’ לג’) 28 אָמְנָם בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַבְּשׂוֹרָה הֵם אוֹיְבִים בִּגְלַלְכֶם, אֲבָל בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַבְּחִירָה אֲהוּבִים הֵם בִּגְלַל הָאָבוֹת,(ויקרא כו’ מו’) 29 שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ. 30 וּכְשֵׁם שֶׁאַתֶּם בֶּעָבָר לֹא צִיַּתֶּם לֵאלֹהִים, אַךְ כָּעֵת רֻחַמְתֶּם אַגַּב אִי-צִיּוּתָם, 31 כֵּן גַּם אֵלֶּה לֹא צִיְּתוּ כָּעֵת, וְכָךְ בָּרַחֲמִים אֲשֶׁר הֻשְׁפְּעוּ עֲלֵיכֶם יְרֻחֲמוּ גַּם הֵם כָּעֵת; 32 כִּי אֱלֹהִים כָּלָא אֶת הַכֹּל בְּאִי-צִיּוּת כְּדֵי שֶׁיְּרַחֵם עַל הַכֹּל. 33 מָה עֹמֶק עֹשֶׁר הָאֱלֹהִים, מָה עֹמֶק חָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ!(תהילים צב’ ו’) אֵין חֵקֶר לְמִשְׁפָּטָיו וְאֵין מַשִּׂיג אֶת דְּרָכָיו,(דניאל ב’ כ’; איוב יא’ ז’-ט’) 34 כִּי “מִי-תִכֵּן אֶת-רוּחַ יהוה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ?”(ישעיהו מ’ יג’) 35 וּמִי הִקְדִּים לָתֵת לוֹ דָּבָר וִישֻׁלַּם לוֹ?(איוב מא’ ב’; ירמיהו כג’ יח’) 36 הֲרֵי הַכֹּל מִמֶּנּוּ, הַכֹּל דַּרְכּוֹ, וְהַכֹּל אֵלָיו. לוֹ הַכָּבוֹד לְעוֹלָמִים! אָמֵן.(תהילים קד’ לא’)
[03/04/2024, 7:47:42] Itamar Ben David: Itamar Ben David changed this group’s settings to allow all members to send messages to this group
[03/04/2024, 8:51:00] ~ Josh Simon: גם בן דוד, מושיע וגואל
[03/04/2024, 8:51:41] ~ Josh Simon: שילוש הקדוש ביהדות קוראים לזה בזוהר ״רז דשלשא״
[03/04/2024, 9:13:01] Doron Jamchi: פרק יא הוא הפרק שמשלמים את כל הצגת הבשורה כפי שפאולוס בישר בגויים.
והוא גם חותם את שלושת הפרקים (ט-יא) שעיקרם הוא היחס לישראל הפיזי, היהודים (פסוקים 6-1), ומתן הסבר ללמה רוב היהודים לא מאמינים בישוע (פסוקים 12-7) ומה זה אומר לגויים שכן קיבלו את ישוע (פסוקים 32-13).
[03/04/2024, 9:26:38] Shira Harpaz Pomeranz: פסוקים 17-24 כדאי להקריא ליד עצים שיש עליהם הרכבה. הכי טוב ליד זיתים.
יש כמה באזור של הפילגרהאוס. אשמח להכיר עוד מקומות.
[03/04/2024, 9:29:32] Doron Jamchi: יצא לי להזכיר את הפסוקים האלה ליד הפסל של עץ הזית בחדר הסעודה האחרונה
[03/04/2024, 9:46:47] ~ Ronen: ~ Ronen left
[03/04/2024, 10:03:55] ~ akiva: יש בכיכר המעיין בנצרת, לא?
[03/04/2024, 10:10:15] Shira Harpaz Pomeranz: עצי זית כן מורכבים אני לא בטוחה
[03/04/2024, 10:12:02] ~ Steven A.B: עכשיו בימים אלו אני כותב ספר שהנושא המרכזי שלו הוא הפרק הנוכחי – אגרת אל הרומיים פרק י”א.
נתחיל מכך שהפסוק הראשון והשני סותרים את כל תיאולוגיית ההחלפה, וסותם את הפה לכל הנוצרים האנטישמים, ובכלל כל שאר הפרק.
יש כאן משוואה פשוטה – ישועת הגויים באה על חשבון ישועת היהודים. כלומר, אם היהודים היו מקבלים את המשיח לפני אלפיים שנה, לא הייתה הזדמנות לגויים לקבל את המשיח היהודי.
אלוהים משתמש בחטא של עם ישראל, על מנת להסתיר את פניו מהם. לא שעם ישראל יותר חוטא מאחר עמים אחרים, ההפך, כל העמים חוטאים הרבה יותר מאשר עם ישראל, אבל דווקא בגלל שעם ישראל הוא העם הנבחר, אלוהים אומר דרך הנביא עמוס:
שִׁמְעוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל־הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר׃ רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחֹות הָאֲדָמָה עַל־כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל־עֲוֹנֹתֵיכֶם׃ (ג’ 1-2)
כלומר, דווקא בגלל היותכם העם הנבחר, העם שעשה ברית עם אלוהים, בה הוא אמר לאלוהיו “נעשה ונשמע”, אלוהים מגלה את מידת הצדק שלו ומעניש את עם ישראל על כל חטאיו ומסתיר פניו מהם. וברגע שפניו מוסתרות מישראל, הפסוק הזה בא לידי ביטוי:
וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דֹור תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא־אֵמֻן בָּם׃ הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא־אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא־עָם בְּגֹוי נָבָל אַכְעִיסֵם׃ (דברים ל”ב 20-21)
זה המנגנון (על קצה המזלג) עליו שאול מדבר בפסוק 11 – מעידתם (של ישראל) = ישועה לגויים.
בפסוקים 25-26 שאול מסביר שיש לעם ישראל “קהות לב”, ממש כמו שהכביד את לב פרעה, כמו שאומר אלוהים לישעיהו בפרק ו’ שיקרה לעם ישראל, למה? כי כל זמן שעם ישראל נמצא במצב הזה, זה הזמן לישועה לגויים. יש איזשהו מכסה של גויים שצריכים להיוושע, שאת מספרו אני לא יודע ואיש לא יודע, וברגע שיגיע מספר הגויים למכסה הזה, אלוהים בבת-אחת יושיע את עם ישראל.
[03/04/2024, 10:19:43] ~ Steven A.B: נושא ההרכבה של עץ הזית. מבחינה בוטנית, מדוע עושים הרכבה? חקלאי הסביר לי את זה, אבל הנושא עדיין לא ברור לי ב-100% ולא ממש הצלחתי למצוא חומר בעיניין, אז אם יש מישהו שיודע יותר, אשמח לשמוע ממנו.
בכל מקרה, אי אפשר לנטוע עץ זית מהגרעין שלו, ולכן חייבים לעשות לשטול נצר שיצא משורש שנלקח מעץ אחר. הבעיה היא שנצרים שיוצאים מהשורש לא יכולים לעשות פרי גם כשהם גודלים לעץ גדול. ולכן על מנת שהעץ יתן פרי חייבים להכריב עליו ענפים מעץ אחר שכן עושה פרי.
אז אלוהים בחר נצר שהוא מובחר – אברהם, ממנו גדל עם ישראל. הבעיה היא שעם ישראל לא נתן פרי. על מנת שהעץ יתן פרי, אלוהים כרת את הענפים המקוריים, והרכיב על עץ שניקרא “ישראל” את כל הגויים שקיבלו את המשיח היהודי.
עם ישראל הפיזי הוא חלק מהעץ המקורי, ענפים שמחכים בצד כדי שיורכבו בחזרה באחרית הימים. ושאול מסביר את זה בעיקר על מנת להסביר לגויים מדוע אין עליהם להתנשא מעל היהודים.
[03/04/2024, 10:24:56] Itamar Ben David: איפה?
[03/04/2024, 10:25:12] Itamar Ben David: אני מקריא את זה בדרך כלל בגץ שמנים ליד העצים הענקיים
[03/04/2024, 10:35:22] ~ adina mayer: בכנסיית פטרוס ביפו ליד ה Pulpit המפואר. פרק יפיפה
[03/04/2024, 10:36:22] ~ adina mayer: מעניין מה היה לאבות הכנסיה בתק הביזנטית לאמר על הפרק הזה
[03/04/2024, 10:49:42] ~ Steven A.B: image omitted
[03/04/2024, 11:14:05] Itamar Ben David: האם נעשה שימוש בנוסטרה אטטה בפרק הזה? או בהסברים לשינוי הגישה ליהודים?
[03/04/2024, 11:35:15] Shira Harpaz Pomeranz: בין הפילגרהאוס לכנסיית הלחם והדגים, יש מטע שלם של עצי זית מורכבים. מאמינה שההרכבה הייתה לפני כחמש שש שנים. אחפש תמונה
[03/04/2024, 11:38:31] Doron Jamchi: פסוק 25 – הצירוף “מלוא הגויים” לקוח מברכת יעקב לאפרים: “וַיְמָאֵן אָבִיו, וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי–גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם, וְגַם-הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם.” (בראשית, מח: 19).
זה קשור לפסוקים שצוטטו בפרקים קודמים לגויים שבמקור היו על ממלכת ישראל. “אקרא ללא עמי עמי” וכו’.
היבט נוסף שלא בפרק אבל כן קשור לפסוק, הוא שאפרים מייצג את בית יוסף. וכידוע יוסף נדחה על ידי אחיו והפך להיות שליט במצרים. התמונה הפרה-פיגורטיבית של יוסף שנדחה והופך להיות שליט בגויים עד לזמן שבו אלוהים כיוון את האירועים כדי לגלות אותו שוב לאחיו בני ישראל, היא התמונה שפאולוס מציג בפרק הזה, שישוע אמנם נדחה על ידי אחיו בני ישראל אבל המטרה היא להביא ישועה לגויים עד שהזמן יתמלא ובני ישראל יראו אותו שוב. ועם אפרים (לפי הפסוק לעיל), העובדה שאפרים גם מייצג את עשרת השבטים שהוגלו ונעלמו בגויים, בתוכנית האלוהית הם הפכו לנשאי חסד אלוהים לכל אומות העולם.
[03/04/2024, 11:42:18] Doron Jamchi: כן. בתוך סעיף 4 בנוסטרה אטאטה:
4. בעוד המועצה הקדושה הוגה ברז הכנסייה, היא זוכרת את הקשרים הרוחניים בין אנשי הברית החדשה לזרע אברהם.
כך, כנסיית המשיח מכירה שלפי תכנית הישועה של אלוהים, ראשית אמונתה ובחירתה נמצאות אצל האבות, משה והנביאים. היא מאמינה כי כל מי שמאמין במשיח – בניו של אברהם על פי האמונה (6) – נוכחים בקריאת הראשון מבין האבות לאמונה ובכך שישועת הכנסייה נרמזת באופן מסתורי מראש על ידי יציאת העם הנבחר ממצרים מבית עבדים. הכנסייה, אם כן, לא יכולה לשכוח שהיא קיבלה את ההתגלות של הברית הישנה דרך העם עמו האלוהים, ברחמיו הרבים, כרת את הברית הקדומה. *כמו כן, אין היא יכולה לשכוח שהיא שואבת את לשדה משורשי עץ הזית הטוב שעליו הורכבו ענפי זית הבר, הגויים (7).* אכן, הכנסייה מאמינה כי באמצעות צלבו, המשיח, שלומנו, פייס בין יהודים לגויים, בהפכו את השניים לאחד בקרבו (8).
[03/04/2024, 13:43:14] ~ מאיר אסולין: ~ מאיר אסולין left
[03/04/2024, 14:46:26] Itamar Ben David: מניח שמדובר בשלוש ספירות עליונות ולא הייתי מערבב את המושג הזה עם השילוש.
[03/04/2024, 14:50:32] Itamar Ben David: פסוקים 3-5 יש בעיה חמורה מאוד שפאולוס מייצר כאן. הוא בעצם טוען שאין לאדם סוכנות ואין לאדם יוזמה או בחירה. למעשה אלוהים בחסדו בכל רגע נתון בוחר באקט של חסד את מאמיניו. זה מנוגד לתורה באופן מובהק. הקשחת לב פרעה זה החריג לא העיקר.
[03/04/2024, 14:53:10] Itamar Ben David: כאן פאולוס מייצר בעיה חמורה נוספת – הוא מצייר את אלוהים בתור אל סאדיסטי שמבקש להכשיל את ישראל ממעמד הר סיני והילך עד לימי ישוע. שולח להם נביאים שקוראים להם לתשובה כשהוא יודע שאין בכך תועלת. זה מופרך לגמרי
[03/04/2024, 15:17:56] Itamar Ben David: פסוק 26 פאולוס פשוט ממציא פסוק שלא קיים. זה הפסוק המקורי: וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע בְּיַֽעֲקֹ֑ב נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃ בעוד הוא כותב ״ובא מציון גואל וישיב פשע ביעקב״. כלומר הפסוק המקורי בכלל מדבר על בוא הגואל אל אלו מיעקב שחזרו בתשובה (הפרק כולו עוסק בהכאה על חטא של ישראל ומסתיים בשיבת האל אל עמו לעיני הגויים)
[03/04/2024, 15:44:47] Itamar Ben David: לגבי מלוא הגויים, בהחלט יש ברכה מיוחדת של ריבוי לאפריים, ״וידגו לרוב בקרב הארץ״ אבל מכאן ועד לטענה שאפרים הוא המקור לגויים זה טענה קצת רחוקה.
יש כאן עוד עניין שלא נגענו בו הרבה, גויים בתנ״ך הם לא אנשים פרטיים אלא תמיד עמים/אומות.
יוסף אכן מייצג גישה לפיה עם ישראל מביא את הברכה אל האומות בכך שיורד מן הארץ (זה אחד ההסברים לחלום יוסף על גרמי השמיים המשתחווים לו/כלומר בני משפחתו משתחווים לו בזמן חשיכת הגלות בימי שהייתו במצריים) ועם זאת הגישה של יוסף נכשלה- הפרעה הבא מתנגד אל יוסף ומורשתו ומתנכל ליהודים ודווקא הגישה של יהודה – של דבקות בארץ ישראל כמוקד של ברכה לשאר אומות העולם – היא זו שניצחה (בהמשך כמובן לציווי לאברהם ״אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃ ב וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל״ כלומר הדרישה הבסיסית של אלוהים מאברהם היא להקים אומה שיושבת בארץ ישראל ולא מרכזי תורה/דבר אלוהים בפריפריה בחרן/מצרים וכן הלאה. כלומר גם אם נקבל את הטענה שישוע הוא ממשיך של מודל יוסף/אפריים הרי שהמודל הזה נדחה ואינו רצוי ולכן גם שבטי הצפון שגלו – צפויים לחזור, ועל כל פנים בזמן היותם בגלות- קשה לומר שההיסטוריה הוכיחה שהם הביאו ברכה לעם ישראל או לעצמם.
[03/04/2024, 16:01:04] ~ Steven A.B: אבל זה מהות התורה – להוכיח שאין ביכולתך להשיג ישועה בכוחות עצמך. אלוהים רוצה להוכיח שבני האדם הם *חסרי ישע*. וכולם, בלי יוצא מן הכלל נזקקים לישועת אלוהים.
הרי שהתורה חייבת להינתן, כי המשיח לא יכול לכפר חטאים ללא תורה שמעידה על החטאים. ללא צדק אין חסד. ואם התורה חייבת להינתן ולא משנה מי הוא יבחר, גורלו יהיה להיכשל. על כן העם הנבחר בהכרח *מוקרב* על מנת להשיג את הישועה. האם זה סאדיסטי שישוע היה צריך ללכת לצלב כדי להביא כפרת חטאים לבני האדם?
אולי זה סאדיסטי עבורך. אבל עבורי זה הדרך הכי קיצונית שאלוהים מוכיח לנו כמה הוא אוהב אותנו – מתגשם בבשר על מנת לסבל את הסבל שאני הייתי צריך לסבול בגלל החטאים שלי.
האם זה אכזרי שאלוהים נותן תורה שאי אפשר לקיים? כן, כניראה שזה אכזרי. ואלוהים בוכה על עם ישראל כמו שהוא בכה על ישוע כאשר היה בצלב.
אבל הוא יודע שהדרך היחידה להביא ישועה לגויים היא להקשות את לב עם ישראל – בנו אהובו.
בכך אלוהים עושה מהלך מושלם, שהרי אלוהים שונא גאווה:
העם הנבחר שלו מובטחת הישועה – הישועה מוסתרת מעינייהם כדי להשפיל אותם מגאוותם להיות העם הנבחר, והישועה ניתנת לגויים.
הגויים משפילים את העם היהודי ורואים בו כ”לוזר” מורד באלוהים, אבל יום אחד אלוהים יושיע את העם היהודי ויפאר אותו לעיני כל הגויים – מה שישפיל את הגויים.
[03/04/2024, 16:08:36] Doron Jamchi: בשום מקום לא נטען שאפרים הוא מקור הגויים. כן יש רמז שגורלו של אפרים יהיה קשור איכשהו בגויים.
ולגבי המודל שדיברת עליו – כל מודל שתבחר בתורה נכשל. נוח אחרי המבול השתכר באוהל, ולמרות שאלוהים הביא מבול כי השחית כל בשר את דרכו, אחרי המבול הוא השלים עם זה ואמר שיצר לב האדם רע מנעוריו.
משה המושיע הגדול גם נכשל ולא נכנס לארץ, ולמעשה כל הדור של יוצאי מצרים תחת חסותו (חוץ משניים) מת במדבר. ספר שופטים הוא כולו התדרדרות משופט אחד לזה שאחריו. שאול היה כישלון. דוד נחשב למלך הגדול, למרות שגם הוא חטא, אבל גם השושלת שהוא הקים בסופו של דבר נפלה. כנ”ל גם ירבעם שקיבל נבואה מאחיה השילוני להיות מלך על 10 השבטים, והוא דרדר את הממלכה לחורבן טוטאלי.
ויחד עם זאת, כל אחד מהווה נדבך בציפייה המשיחית – שהמשיח יהיה זה שיממש את מלוא פוטנציאל הישועה והברכה.
[03/04/2024, 16:08:49] ~ Steven A.B: אני לא יודע למה הציטוט בברית החדשה לא כמו נוסח המסורה, אני בטוח שיש לזה הסבר שקשור לתרגום השבעים או משהו כזה. מה שבטוח, לא מבין מה ההבדל בנוסחים? האחד אומר “לשבי” – יכול להתפרש כחוזרי בתשובה מהפשע או יכול להתפרש כ”להשבית” את הפשע. מה שכתוב בפרק הנ”ל “וישיב” – מתפרש כלהחזיר בתשובה את הפושעים של יעקב. בין כה ובין כה המשמעות היא אותה משמעות – הגואל יגיע ולא יהיה יותר פשע ביעקב, מה הבעיה?
[03/04/2024, 16:11:10] Itamar Ben David: או לחילופין, עם ישראל נכשל פעמיים ובפעם השלישית יקימנו בהתאם לנבואות של הושע ו׳, ישעיהו נ״ג וכן הלאה. כלומר מאז חורבן בית שני בכל דור ישנו פוטנציאל לבוא המשיח, וזה תלוי כבר במידת ההתקדשות והתשובה של עם ישראל.
[03/04/2024, 16:16:17] Itamar Ben David: אני חושב שאני מסכים.
[03/04/2024, 16:16:41] Itamar Ben David: תרגום השבעים הוא רק של חמשת חומשי התורה, כבר דיברנו על זה.
[03/04/2024, 16:19:26] Itamar Ben David: הפסוק המקורי: וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע בְּיַֽעֲקֹ֑ב נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃
פאולוס כותב ״ובא מציון גואל וישיב פשע ביעקב״.
הבדל אחד זה האם הגואל בא אל ירושלים או מירושלים
הבדל שני הוא האם הגואל בא כתוצאה מהתשובה של יעקב (שבי פשע) או שהגואל הוא זה שמחזיר את יעקב בתשובה. הפסוק המקראי גורס שהגואל בא בעקבות התשובה של יעקב מה שמותיר את היוזמה האנושית, את הסוכנות האנושית, את ביצוע התשובה בידי האדם. <This message was edited>
[03/04/2024, 16:19:31] Itamar Ben David: זה הבדל מהותי כמובן
[03/04/2024, 16:22:58] Doron Jamchi: הקריאה הזו היא משהו די מקובל, בעיקר בעולם הפרוטסטנטי בגלל ג’ון קלווין. להלן הגישה הקלוויניסטית. קלווין טען שהכל מאלוהים, שהוא מייעד מראש את מעשיו של כל אדם ואם ילך לגן עדן או גהינום, יאימין או יכפור. יכול להיות שלתפיסה הזו יש השפעה ישירה על התרגום, אני לא יודע.
אבל יש על הגישה הזו הרבה מערערים, בדיוק בגלל הנקודות שציינת. קריאה מדוקדקת יותר מראה שחוץ מהקטע הזה והקטע מפרק ט’ על קושי הלב של פרעה, אין בתיאולוגיה של פאולוס גישה כל כך נחרצת של ביטול הבחירה. ועוד, שבקטעים האלה, לא מדובר על בחירה דטרמיניסטית טוטאלית, אלא בחירה אלוהית לתכלית מסויימת, מתוך חסד. מתוך שש מאות אלף יוצאי מצרים, אלוהים בחר במשה. למה? כי הוא מצא חן בעיני ה’. נוח היה צדיק, אבל כנראה שזה היה נכון לשושלת שלו, אז למה הוא נבחר? כי הוא מצא חן בעיני ה’. לגדעון הגיע מלאך להכריז עליו שהוא מושיע. למה? ככה. למה אלוהים בחר דווקא בדוד? או דווקא בירמיהו? חסד אלוהים, ככה הוא רצה.
מנגד יש מי שאלוהים בחר להשתמש בצורה אחרת. פרעה הוא דוגמה. כנ”ל סיחון ועוג. לשבעת עמי כנען הוא החליט שאין להם מקום בארץ.
[03/04/2024, 16:23:10] ~ Steven A.B: לגבי הושע ו’ – אתה צודק, למה עם ישראל יקום לתחייה לאחרי יומיים (אלפיים שנה)? מפני שלפני אלפיים שנה, המשיח קם מהמתים לאחר יומיים (כמו עם ישראל) שטיפל בחטא של עם ישראל. בשום שלב בנבואות המדברות על הגאולה וימות המשיח, לא כתוב שסוף סוף בפעם השלישית נצליח לקים את התורה בזכות עצמינו, ההפך הוא הנכון, החזרה של העם היהודי לארצו היא לא בגלל שהעם צדיק וחוזר בתשובה, ההפך – אלוהים מחזיר לארץ עם של עיוורים (ישעיהו מ”ג 8) חוטאים וטמאים, ורק כאשר הם חוזרים, תהיה איזשהו אירוע גרנדיוזי שכלול בה כריתת ברית חדשה וקבלת רוח הקודש (לב חדש ורוח חדשה) שיטהר ויכפר על חטאי עם ישראל:
יחזקאל ל”ו –
17 בֶּן־אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל־אַדְמָתָם, וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ, בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי׃ 18 וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, עַל־הַדָּם אֲשֶׁר־שָׁפְכוּ עַל־הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ׃ 19 וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם, וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים׃ 20 וַיָּבוֹא, אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם, וַיְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם־יְהוָה אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ׃ 21 וָאֶחְמֹל עַל־שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁמָּה׃ 22 לָכֵן אֱמֹר לְבֵית־יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאתֶם שָׁם׃ 23 וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־שְׁמִי הַגָּדוֹל, הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי יְהוָה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם׃ 24 וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן־הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם׃ 25 וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃ 26 וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר׃ 27 וְאֶת־רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם׃ 28 וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים׃ 29 וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל־הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא־אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב׃ 30 וְהִרְבֵּיתִי אֶת־פְּרִי הָעֵץ, וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם׃ 31 וּזְכַרְתֶּם אֶת־דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם, עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם, וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם׃ 32 *לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי־עֹשֶׂה*, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 33 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם, מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת־הֶעָרִים, וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת
[03/04/2024, 16:29:57] ~ Steven A.B: הנבואה שציטטתי מיחזקאל בתגובה הקודמת עונה לך על הקושייה – הגואל בא לציון על מנת להשבית (בין אם זה להחזיר בתשובה או לגרום לפשע להעלם) את הפשע של יעקב. למה? כי החזרה של עם ישראל לארץ תעשה כאשר הם עדיין בחטאיהם. גאולה בהקשר המשיחי היא פעולה של סליחה וכפרת חטאים –
מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ, וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ (ישעיהו מ”ד 22)
[03/04/2024, 16:37:53] Itamar Ben David: קלווין אכן מבין את הגישה הזו לקצה, אבל המושג של בחירים עדיין קיים ועדיין דורש הסבר. אבות האומה שהזכרת נבחרים אמנם על ידי אלוהים אבל גם בגלל אישיותם ומעשיהם (גם אם הם לא מושלמים). אני יכול לשער שבגלל הביוגרפיה שלו והסיפור על ההתגלות בדרכו לדמשק פאולוס סבור שיש איזה חסד שרירותי שאינו קשור לאדם. אני מתקשה לראות איך זה מתיישב עם אבות האומה
[03/04/2024, 16:39:03] Itamar Ben David: היומיים הם לא אלפיים שנה – כל יום הוא בית מקדש אחר על פי הפרשנות הזו. היום השלישי הוא בית המקדש השלישי.
[03/04/2024, 16:39:16] Doron Jamchi: למה למשל מכל האנשים רק לאברהם נאמר לך לך והובטחה לו הארץ?
[03/04/2024, 16:41:35] Itamar Ben David: מבראשית י״ב פרק ה ניתן ללמוד שאברהם עושה נפשות בחרן ואולי זה מצא חן בעיני אלוהים.
[03/04/2024, 16:41:57] Itamar Ben David: על כל פנים הבחירה במשפחה העברית היא לא טעות זה מתחיל עוד לפני
[03/04/2024, 16:45:15] Doron Jamchi: נכון. אבל לאברהם היו שני בנים – ישמעאל ויצחק. אלוהים כיוון מלכתחילה שהברכה תגיע מיצחק. ואפילו כשאברהם אמר “לו ישמעאל יחיה לפניך”, אלוהים החליט לכבד את בקשתו של אברהם ואמר שהוא יברך את ישמעאל, אבל זה לא ביטל את הבחירה של אלוהים ביצחק וגם לא הפך את ישמעאל לשותף בירושת הארץ.
[03/04/2024, 16:48:34] Itamar Ben David: אם נקבל את המסורת לפי הגר היא בת פרעה – הגיוני שאברהם האוניברסליסט של ימי חרן העליזים בה הפיץ את דבר השם בניו יורק של תקופת הברונזה ישמח שהזיווג שלו עם נסיכת מצריים יביא למבשר האולטימטיבי: עברי מצד אביו ומצרי מצד אמו. אבל לאלוהים הייתה תכנית אחרת- להקים אומה בארץ ישראל שתקרין החוצה את דבר ה׳ ולא הפצה של דבר ה׳ על ידי ירידה אל האומות (מודל יוסף או לצורך העניין השליחים).
[03/04/2024, 17:13:48] ~ Zamy Moldovan: This message was deleted by admin Itamar Ben David.
[03/04/2024, 19:31:02] ~ Steven A.B: מי קבע שזה שני בתי מקדש? דווקא כתוב שיום אחד לאלוהים זה כמו אלף שנים. האם צירוף מקרים שחזרנו אחרי אלפיים שנה של גלות? המשיח יבוא באלף השביעי וימלוך אלף שנים – זאת השבת הגדולה.
במיוחד כשמבינים את חזון העצמות היבשות שמעידות על כך שכל עוד עם ישראל בגלות הוא נחשב למת, וכשהוא חוזר זאת קימה לתחייה. איזו פרשנות ברורה יותר לפסוק בהושע ו’ 2:
יחיינו מיומיים, וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו
[03/04/2024, 19:32:53] ~ עופר מארצנו לעצמנו: זה רק גרם למלחמות בארץ 🤣
[03/04/2024, 19:36:16] ~ Opher: כל היופי ביהדות, זה שאין הבנה מוחלטת של הפסוקים והרבנים/חכמים יכולים לקרוא ולפרש בצורות ובגוונים שונים.
ההסבר שאתה נותן, סטיבן, יכול להיות מקובל על חלק והסברים אחרים על חלקים אחרים.
פעם מתייחסים לפשט, ופעם לוקחים כמטאפורה. אתה בעצמך עושה זאת מדי פעם.
הנצרות מקבלת כאמת מוחלטת רק גוון אחד של פירוש ובהתחשה שרוב הנצרות כיום היא לא יהודים שהתנצרו, אז לא הייתה להם פרשנות אחרת פרט לזו שפאולוס נתן
הרבה יותר קל לשכנע בו אדם שלא יודע שיש אפשרויות אחרות
[03/04/2024, 19:53:30] Itamar Ben David: זו הפרשנות הקלאסית של רש״י מצודות (אלטשולר), רד״ק וכדומה.
[03/04/2024, 19:55:04] ~ עופר מארצנו לעצמנו: פרשנות קלאסית זו הגדרה מעניינת…
[03/04/2024, 20:02:23] Itamar Ben David: Itamar Ben David changed this group’s settings to allow only admins to send messages to this group
[03/04/2024, 19:59:03] ~ Steven A.B: דרך נקודה אחת יכולות לעבור אין ספור קווים. דרך שתי נקודות עובר רק קו אחד.
הכל טוב ויפה שיש חופש ביהדות לגבי פרשנויות, אבל אם יש אלוהים אחד אז יש רק אמת מוחלטת אחת. האם אני טוען שכל פרשנות שלי היא אמת מוחלטת? בוודאי שלא, אני לא אלוהים. אבל אני מאמין שיש אמת מוחלטת לפרשנות התנ”ך.
כאשר נבואה לא התגשמה (נקודה אחת) אתה יכול לנסות לפרש אותה במיליון דרכים (אין סוף קווים) אבל ברגע שנבואה מתגשמת לנגד עיניך, אין לך איך להתחמק.
רש”י ומצודות פירשו שהיומיים של הושע הם שני בתי מקדש? הם לא חיים בתקופתינו כשאנחנו רואים שבסופם של אלפיים שנות גלות חזרנו לארצינו.
[03/04/2024, 20:02:05] Itamar Ben David: בדרך כלל הם לא מפרשים בעצמם אלא זה נגזרת של איזה דיון תלמודי כלשהו, לא בדקתי את המקרה הזה. אם תסמן את חורבן המקדש בשנת 70 כנקודת ההתחלה ואת 1948/1967 כנקודת הסיום עדיין חסרות לך איזה מאה שנים כדי להגיע לאלפיים שנה… שוב אם מצפים לדיוק בנבואות, אז כאן זה לא מדויק ואולי גם אנחנו צריכים להמתין עוד כמה עשרות שנים.
[03/04/2024, 20:02:18] Itamar Ben David: זהו ליום זה- מחר ממשיכים עם אותו הפרק!!!!!!
[04/04/2024, 7:57:29] Itamar Ben David: Itamar Ben David changed this group’s settings to allow all members to send messages to this group
[04/04/2024, 14:45:39] ~ Steven A.B: הצהרת כורש הייתה בשנת 538 לפני הספירה, כמה זמן עבר מתחילת הגלות? 48 שנים.
האין הגלות צריכה להיות 70 שנה? מה פיתאום 48?
מתי מלאו 70 שנה לגלות? 516.
מה קרה באותה שנה?
חנוכת בית המקדש השני.
מה זה אומר?
שכל עוד המקדש לא בנוי – אנחנו עדיין בחזקת גלות, גם אם חזרנו.
שיבת ציון והקמת המדינה הם רק צעד בתהליך, יש תקומה פיזית, אבל התחיה שהושע מדבר עליה היא תחייה רוחנית, ישועה, גאולה.
יחזקאל רואה שקודם העצמות חוזרות וקמות, ואז יחזקאל אומר: ורוח אין בהם. זה בדיוק המצב שאנחנו בו כרגע – העצמות חזרו, העור, הגידים, הבשר והעור כבר עלו. הרוח שמחייה מגיעה רק בסוף. והרוח המחיה זה המשיח, שבא להושיע את ישראל, כמו שהרב שאול אומר בפרק שאנחנו קוראים בו – וכל ישראל יוושע. זה האלפיים שנה.
[04/04/2024, 14:49:07] ~ Doron Hoffman: עוד 46 שנה אם כך .2070.קרוב
[04/04/2024, 14:56:17] ~ יוסי טל: סופרים אכן 70 שנה בין הריסת המקדש הראשון ועד בניית המקדש השני.
צריך להבין שכאשר כורש מאפשר לכול העמים (לא רק ליהודים) לחזור, אין זה אומר שבאותו יום יצאה רכבת לירושלים. זה היה תהליך איטי מאוד, כך כשנחמיה מגיע לירושלים הוא מוצא עיר עניה ודלת תושבים. אין ספק שמדובר בתהליך איטי (כמו שגם שיבת ציון המודרנית היא תהליך איטי שלקח 70 שנה עד שקמה יישות אוטונומית (מדינה) ועכשיו עוד 75 שנה שבה יש כבר מדינה.
לכן, קביעת הזמן כאן היא סימבולית תוך ניסיון לייצר עוגנים. 70 זה מספר מצוין והוא משתלב עם הקדושה של המספר הזה. בקיצור, אני לא יודע אם חייבים לבנות את בית המקדש כדי להכריז שהגלות הסתיימה.
גם עם נחזור לתקופת ההתנחלות, אזי עם ישראל ישב בארצו זמן רב לפני הקמת מקדש שלמה.
(גילוי נאות, אני מתנגד להקמת המקדש ולא רק מסיבות פוליטיות ולכן אולי קפצתי) <This message was edited>
[04/04/2024, 15:04:45] Itamar Ben David: מאוד חרדי מצידך… לפי החשבון שלך המקדש ייבנה ב 2070 כן?
[04/04/2024, 15:06:41] Itamar Ben David: אגב אין מניעה שהמקדש ייבנה לפני או אחרי – הכל תלוי בדור
[04/04/2024, 15:06:43] ~ Steven A.B: אני לא יודע, ייתכן, סבירות גבוה לפי דעתי.
אני לא ממש סומך על הספירה הנוצרית וגם לא ממש על הספירה של לוח השנה העברי. אז את השנה המדוייקת רק אלוהים יודע.
[04/04/2024, 15:08:17] ~ Steven A.B: ושוב, התחייה של עם ישראל (הישועה/גאולה) צריכה להיות בסוף היום השני, לא בניית המקדש. כתוב ש-7 שנים לפני חזרתו של המשיח כבר יהיה מקדש שכניראה יבנה על ידי צורר המשיח. שכן, גם המקדש הזה, השלישי, יחרב במלחמה יום ה’