אל הרומים – פרק טו'

[17/04/2024, 7:42:34] Itamar Ben David: אגרת שאול אל הרומים
פרק טו
התנהגות כלפי אחים באמונה — המשך
1 אֲנַחְנוּ הַחֲזָקִים חַיָּבִים לָשֵׂאת אֶת חֻלְשׁוֹת הַחַלָּשִׁים וְלֹא לְבַקֵּשׁ הֲנָאָה לְעַצְמֵנוּ. 2 כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִדְאַג לְטוֹבַת רֵעֵהוּ כְּדֵי שֶׁרֵעֵהוּ יִבָּנֶה, 3 שֶׁכֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ לֹא בִּקֵּשׁ הֲנָאָה לְעַצְמוֹ, אֶלָּא כַּכָּתוּב: “וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי.”(תהילים סט’ י’) 4 וַהֲרֵי כָּל מַה שֶּׁנִּכְתַּב מִקֶּדֶם, נִכְתַּב לְהַדְרָכָתֵנוּ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ תִּקְוָה מִתּוֹךְ הַסַּבְלָנוּת וְהַנֶּחָמָה שֶׁבַּכְּתוּבִים. 5 וֵאלֹהֵי הַסַּבְלָנוּת וְהַנֶּחָמָה יִתֵּן וְתִהְיוּ תְּמִימֵי דֵּעִים זֶה עִם זֶה כִּרְצוֹן הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, 6 כְּדֵי שֶׁבְּלֵב אֶחָד וּבְפֶה אֶחָד תְּהַלְּלוּ אֶת אֱלֹהִים, אֲבִי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 7 עַל כֵּן קַבְּלוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, כְּשֵׁם שֶׁגַּם הַמָּשִׁיחַ קִבֵּל אוֹתָנוּ לִכְבוֹד אֱלֹהִים. 8 וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַמָּשִׁיחַ הָיָה לִמְשָׁרֵת הַנִּמּוֹלִים בִּגְלַל נֶאֱמָנוּת אֱלֹהִים, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַהַבְטָחוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לָאָבוֹת,(תהילים צח’ ג’) 9 וּכְדֵי שֶהַגּוֹיִים יְהַלְּלוּ אֶת אֱלֹהִים עַל רַחֲמָיו,(תהילים פו’ ט’) כַּכָּתוּב: “עַל-כֵּן אוֹדְךָ בַּגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה.”(תהילים יח’ נ’) 10 וְעוֹד הוּא אוֹמֵר: “הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ”(דברים לב’ מג’) 11 וְעוֹד: “הַלְלוּ-אֶת יהוה כָּל-גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל-הָאֻמִּים.”(תהילים קיז’ א’) 12 וִישַׁעְיָהוּ אוֹמֵר: “וְהָיָה שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ.”(ישעיהו יא’ י’) 13 וֵאלֹהֵי הַתִּקְוָה יְמַלֵּא אֶתְכֶם כָּל שִׂמְחָה וְשָׁלוֹם בֶּאֱמוּנַתְכֶם, כְּדֵי שֶׁתִּגְאֶה בָּכֶם הַתִּקְוָה בְּכֹחַ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
[17/04/2024, 7:42:43] Itamar Ben David: סיכום תפקידו של השליח ותכניותיו לעתיד
14 אֲנִי בָּטוּחַ, אַחַי, שֶׁאַתֶּם שׁוֹפְעִים טוּב, מְלֵאִים כָּל דַּעַת וְיוֹדְעִים גַּם לְהוֹכִיחַ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. 15 בְּכָל זֹאת כָּתַבְתִּי לָכֶם פֹּה וָשָׁם בְּהֶעָזָה רַבָּה לְמַדַּי, כְּמִי שֶׁמְּעוֹרֵר אֶת זִכְרוֹנְכֶם, וְזֹאת עַל-סְמַךְ הַחֶסֶד הַנָּתוּן לִי מֵאֵת אֱלֹהִים 16 לִהְיוֹת מְשָׁרֵת-קֹדֶשׁ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בִּשְׁבִיל הַגּוֹיִים וּלְכַהֵן בִּבְשׂוֹרַת אֱלֹהִים, כְּדֵי שֶׁהַגּוֹיִים יִהְיוּ לְמִנְחָה רְצוּיָה, מְקֻדֶּשֶׁת בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. 17 לָכֵן, הוֹדוֹת לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ יָכוֹל אֲנִי לְהִתְגָּאוֹת בִּדְבָרִים הַשַּׁיָּכִים לֵאלֹהִים 18 וְלֹא אָעֵז לְדַבֵּר בִּלְתִּי אִם עַל הַדְּבָרִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ עָשָׂה דַּרְכִּי כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הַגּוֹיִים לִידֵי צִיּוּת, וְזֹאת עַל-יְדֵי דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, 19 בְּכֹחַ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, וּבְכֹחַ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, בְּאֹפֶן שֶׁהִסְפַּקְתִּי לְבַשֵּׂר אֶת בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ מִירוּשָׁלַיִם וּסְבִיבוֹתֶיהָ עַד אִלּוּרִיקוֹן. 20 וְאָמְנָם הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְבַשֵּׂר בִּמְקוֹמוֹת שֶׁטֶּרֶם הִשְׁמִיעוּ בָּהֶם אֶת שֵׁם הַמָּשִׁיחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶבְנֶה עַל יְסוֹד שֶׁל אֲחֵרִים, 21 אֶלָּא כַּכָּתוּב: “אֲשֶׁר לֹא-סֻפַּר לָהֶם רָאוּ, וַאֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ.”(ישעיהו נב’ טו’) 22 לָכֵן גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת נִמְנַע מִמֶּנִּי לָבוֹא אֲלֵיכֶם. 23 אֲבָל כָּעֵת, הוֹאִיל וְאֵין לִי עוֹד מָקוֹם לִפְעֻלָּה בָּאֲזוֹרִים הָאֵלֶּה, וְשָׁנִים רַבּוֹת מִשְׁתּוֹקֵק אֲנִי לָבוֹא אֲלֵיכֶם, 24 אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁבְּדַרְכִּי לִסְפָרַד אָסוּר לִרְאוֹתְכֶם, וּלְאַחַר שֶׁאֵהָנֶה קִמְעָה אֶצְלְכֶם תְּשַׁלְּחוּנִי לְהֶמְשֵׁךְ דַּרְכִּי. 25 אוּלָם כָּעֵת אֲנִי עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם לְעֶזְרַת הַקְּדוֹשִׁים, 26 כִּי מָקֵדוֹנְיָה וְאָכָיָה רָאוּ לְנָכוֹן לִתְרֹם תְּרוּמָה לַעֲנִיֵּי הַקְּדוֹשִׁים. 27 הֵם רָאוּ זֹאת לְנָכוֹן וְזוֹהִי חוֹבָתָם כְּלַפֵּיהֶם; שֶׁכֵּן אִם הַגּוֹיִים שֻׁתְּפוּ בַּדְּבָרִים הָרוּחָנִיִּים שֶׁלָּהֶם, עֲלֵיהֶם גַּם לְסַיֵּעַ לָהֶם בִּדְבָרִים חָמְרִיִּים. 28 לָכֵן לְאַחַר שֶׁאַשְׁלִים זֹאת וְאֶמְסֹר לָהֶם בַּחֲתִימָתִי אֶת הַתְּרוּמָה הַזֹּאת, אָסוּר אֲלֵיכֶם בְּדַרְכִּי לִסְפָרַד. 29 אֲנִי בָּטוּחַ כִּי כַּאֲשֶׁר אָבוֹא אֲלֵיכֶם, אָבוֹא בִּמְלוֹא בִּרְכַּת הַמָּשִׁיחַ. 30 וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם, אַחַי, לְמַעַן אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וּלְמַעַן אַהֲבַת הָרוּחַ, לְהֵאָבֵק יַחַד אִתִּי בִּתְפִלּוֹת לֵאלֹהִים בַּעֲדִי, 31 כְּדֵי שֶׁאֶנָּצֵל מִידֵי הַסּוֹרְרִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וְשֵׁרוּתִי לְמַעַן יְרוּשָׁלַיִם יִהְיֶה לְרָצוֹן בְּעֵינֵי הַקְּדוֹשִׁים, 32 וּכְדֵי שֶׁאָבוֹא אֲלֵיכֶם בְּשִׂמְחָה, כִּרְצוֹן אֱלֹהִים, וְאָנוּחַ בְּחֶבְרַתְכֶם. 33 אֱלֹהֵי הַשָּׁלוֹם עִם כֻּלְּכֶם. אָמֵן.
[17/04/2024, 7:43:57] Itamar Ben David: הי חברים בוקר טוב – היום נקרא את פרק ט”ו באיגרת אל הרומים ומחר את פרק ט”ז – כדי להשלים את האיגרת אל הרומים כולה לפני פסח, כך שיוצא לנו לקרוא שלושה פרקים השבוע. בהצלחה!
[17/04/2024, 8:09:42] Itamar Ben David: ‎Itamar Ben David changed this group’s settings to allow all members to send messages to this group
[17/04/2024, 8:53:40] Shira Harpaz Pomeranz: שוב קצת רקע.
בחלק הראשון עד פסוק 13 ממשיך פאולוס ומסכם את הנושא של התנהגות המאמינים לאחר שהאמינו. הקריאה היא לקבל, לתמוך, להוות דוגמא כמו ישוע. המונח באנגלית הוא
To confirm to the image of Christ.
הוא מוסיף להדגיש שדרך אמונה במשיח נפתח פתח לנכרים לקשר עם אלהים, ומחזק את הדברים על סמך ציטוטים מתהילים ומישעיהו.

הפסוקים הבאים עוסקים בתוכניותיו, בין השאר להגיע לירושלים עם תרומות לקהילה. אחר כך הוא מתכנן סוף סוף להגיע לרומא בדרך לספרד. הוא מבקש שיתמכו בתוכניותיו בתפילה.

תוכניותיו יצאו לפועל אבל ממש לא כפי שהוא חשב שיקרו. כשהוא מגיע לירושלים הוא נתפס, נכלא ומובל למאסר בקיסריה. במשך השנתיים שהוא שם לוקס נמצא איתו עוזר לו אבל גם, כפי הנראה מסתובב בארץ ואוסף מידע שעל פיו יכתוב את הבשורה על פי לוקס ואת מעשי השליחים.
הוא יגיע לרומא אחרי שיובל לשם בשייט שיעלה על שרטון אבל בסוף יגיע. יתכן אף שהוא השתחרר לזמן מה והצליח להגיע לספרד אבל כאשר חזר לרומא הוצא להורג כנראה בשנת 64 לספירה.
[17/04/2024, 10:23:57] Itamar Ben David: החלק של הוצאתו להורג ברומא זה מסורת כנסייתית נכון? אין לנו תיעוד קדום של זה
[17/04/2024, 10:24:19] Itamar Ben David: שמעתי חוקרים שסבורים שהוא פשוט מת בספרד לא יודע על מה הם מתבססים האמת
[17/04/2024, 10:53:57] Shira Harpaz Pomeranz: מעשי השליחים מספר שפאולוס הגיע לרומא (כנראה סביב 60 לספירה) והטיף בה במשך שנתיים. הביקור בספרד, החזרה לרומא וההוצאה להורג, הם כולם מסורות מאוחרות.
[17/04/2024, 10:57:15] Itamar Ben David: את יודעת כמה מאוחרות?
[17/04/2024, 10:57:25] Itamar Ben David: מאה 2? 3? 4?
[17/04/2024, 10:57:28] Itamar Ben David: תוהה לי פשוט
[17/04/2024, 11:03:34] Shira Harpaz Pomeranz: נדמה לי שכבר קלמנט/קלמנס הראשון מסוף המאה הראשונה לספירה מתעד את המרטיריום של פאולוס. אולם העדות הגיעה אלינו לא ישירות אלא דרך מתווכים מאוחרים יותר.ושוב נדמה לי שהכתיבה המסודרת ביותר על הנושא היא אצל אוזביוס מקיסריה ב100 ה4.
כל הנ”ל זה זכרון עמום ולא מלימוד מעמיק של הנושא.
[17/04/2024, 11:36:37] Itamar Ben David: שאלה נוספת. האם באיגרות (בין אם אילו שהמחקר מזהה בוודאות כאותנטיות של פאולוס ובין אם לא) מוזכרת ההתגלות שחווה בדרך לדמשק?
[17/04/2024, 11:59:16] ~ Opher: ‎This message was deleted.
[17/04/2024, 12:03:13] ~ Opher: יש את זה בגלטיים 1, 13-17
הרי שמעתם על התנהגותי בעבר ביהדות, שרדפתי נמרצות את קהלת אלהים ועשיתי בה שמות 14 והתעליתי ביהדות על רבים מבני גילי אשר בעמי, משום קנאתי היתרה למסורות אבותי. 15 אבל כאשר אלהים, שהקדישני מרחם אמי וקראני בחסדו, רצה 16 לגלות בי את בנו כדי שאבשרנו בגוים, לא נועצתי אז עם בשר ודם, 17 גם לא עליתי לירושלים אל מי שהיו שליחים לפני, אלא יצאתי לערב ואחר כך חזרתי לדמשק
[17/04/2024, 12:14:17] Itamar Ben David: גירסה מאוד רזה יש לומר. מעניין.
הוא ממש מבודד את עצמו מההנהגה הירושלמית.

אבל הנקודה שחשבתי עליה היא שאם היו בידינו רק האיגרות של פאולוס היינו יודעים מעט יחסית על ראשיתו וכלום על אחריתו.
[17/04/2024, 13:09:38] ~ Steven A.B: מאחר שזה המקום היחיד בתנ”ך שמזכיר את ספרד. אני אשתף איתך את מה שלמדתי:
המסורת אומרת ששאול השליח הגיע לעיר טראגונה, שהייתה בירתה של ספרד במאה הראשונה לספירה, ולמעשה הקולוניה הרומאית הגדולה ביותר ושם כניראה נולד הקיסר אדריאנוס (הייתי שם באוגוסט האחרון)
השם ‘ספרד’ מוזכר בתנ”ך בספר עובדיה א’ 20. אבל ספרד מעובדיה איננה ספרד שאנו מכירים היום (spain) אלא זאת העיר סרדיס שמוזכרת בברית החדשה כמה פעמים, סרדיס נמצא באסיה הקטנה (טורקיה של היום) ולמעשה, סרדיס הוא השם היווני לעיר ספרד, שהייתה בירת ממלכת לידיה (לפני כיבוש אלכסנדר מוקדון). רק בתחילת ימי הביניים, הקהילה היהודית בחצי האי האיברי זיהו בטעות את España עם ספרד מספר עובדיה. בדומה לטעות שהייתה עם צרפת, שהייתה בכלל עיר בלבנון.
אבל מעניין גם לבדוק מה מקור השם España:
כבר במאה ה5 לפני הספירה, נדדו פיניקים (כנענים) מחופי לבנון לצפון אפריקה (כך נוצרה העיר קרתגו, שהיא הגרסה הלטינית של העיר “קרת-חדשת”, כלומר, עיר חדשה) ואז במאה ה3 לפני הספירה היו קולוניות פיניקיות בחצי האי האיברי שהיה עד אותו זמן מיושב רק בצפון על ידי שבטים קלטים. הפיניקים ראו המון שפנים וקראו למקום- אי שפנים, מה שהפך אחר כך לאיספנים שהפך לאספניה. ‎<This message was edited>
[17/04/2024, 13:16:26] Itamar Ben David: בכנענית שפן זה גם שפן?
[17/04/2024, 13:24:58] ~ Dori GOREN: אין שפה כנענית. הפיניקים דברו וכתבו אותה שפה שאבותינו דיברו. מי שיודע לקרוא כתב עברי עתיק יכול לקרוא בלי בעיה כתובות מקרתגו.
יש,כמה ערים בספרד ששמן במקור פיניקי למשל קדיז. קדש בשפה שלנו
[17/04/2024, 13:29:49] Shira Harpaz Pomeranz: פאולוס מתייחס להיותו רודף הכנסיה גם בראשונה אל הקורינתים א טו 9. לדעתי גם באחת מהאגרות אל טימותיאוס.
כך או כך, מעשי השליחים מספר את הסיפור הזה 3 פעמים חלקם בגוף ראשון. על פי המסורת, לוקס אוסף את החומרים מפי פאולוס עצמו.
העובדה שאין דגש משמעותי על חיי פאולוס וגם לא על מותו בברית החדשה, לא צריכה להפתיע. הברית החדשה עוסקת בישוע. היא אינה עוסקת בסיפורי קדושים ובכלל לא מקדשת אנשים מלבד ישוע. כפי שפאולוס עצמו אומר בראשונה אל הקורינתים ב 1-2 “ואני, אחי, כשבאתי להודיע לכם את סוד אלהים, לא באתי אליכם במלים רמות או ברוממות חכמה. החלטתי אז שלא לדעת דבר בקרבכם זולת ישוע המשיח והוא – צלוב.”
באנגלית הפעם זה נשמע יותר טוב “And I, brethren, when I came to you, I came not with excellency of speech or of wisdom, declaring unto you the testimony of God. For I determined not to know any thing among you, save Jesus Christ, and him crucified.”
[17/04/2024, 14:25:41] ~ Liat: ‎~ Liat joined using this group’s invite link
[17/04/2024, 15:28:42] Itamar Ben David: איך קוראים לשפה הזו?
[17/04/2024, 15:32:59] ~ DaphnaS🦄: פרוטו כנענית
[17/04/2024, 15:35:08] Itamar Ben David: מכיוון שפאולוס הוא המקור הקדום העיקרי והקאנוני של הפרשנות הזו – אני מאוד מתעניין להבין את האישיות שלו.
[17/04/2024, 15:49:59] Doron Jamchi: פסוק 3 – תהילים סט’ כנראה היה פרק מאוד חשוב בקהילה הקדומה. פסוקים ממנו מצוטטים בכמה מקומות בברית החדשה, ולפי השימוש בפסוק מדובר בציטוט של פסוק שהתגשם במשיח וגם יש לו ערך דידקטי לקהילה, ללמוד מישוע וממה שהוא השלים.
[17/04/2024, 16:05:17] Itamar Ben David: דורון בהמשך למה שאמרת פעם קודמת – שקהילות הכירו פסוקים מסוימים יותר מאחרים, הייתי מצפה שלפחות מנהיגי ומורי הקהילה היהודים ייזכרו את כל התנ״ך בעל פה. לא כל כך נשמע לי ההסבר הזה. זה לא כאילו היה להם משהו אחר לעשות, במיוחד במקרה של פאולוס שאומר שידע יותר מבני גילו. ‎<This message was edited>
[17/04/2024, 16:05:44] Itamar Ben David: מזכיר שמחר פרק חדש! אז שימו לב לזה
[17/04/2024, 16:08:01] Doron Jamchi: פסוק 16 – פאולוס משווה את השליחות שלו (גם באיגרות נוספות) לעבודת הכוהנים במקדש. במקרה הזה הדימוי של כהן שמביא קרבן מנחה. בקרבן מנחה יש שתי הנחיות לפי ויקרא. ויקרא ב: 13 חובת המלחת המנחה. ויקרא ב: 11 איסור הכנסת שאור ו/או דבש למנחה – “כָּל־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוה לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל־שְׂאֹר וְכָל־דְּבַשׁ לֹא־תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהוה׃” (ויקרא ב 11).
באופן סימבולי שני הדברים מכוונים למעשי צדקה. לגבי המלח, ישוע אמר בדרשה על ההר “אתם מלח הארץ”. והשאור הוא סמל לגאווה וחטא.

כלומר בפרקים האחרונים של האיגרת אל הרומים, עבור פאולוס, הם חלק הכרחי בתודעת הבשורה שהוא מביא. לא רק בבישור קרבן המשיח עבור סליחת חטאים, שזה החסד מצד אלוהים, אלא גם כל אחד צריך להקריב מעצמו
[17/04/2024, 16:19:26] Doron Jamchi: אני חושב שהוא ידע. אבל יש כאן כמה שיקולים:
1. מה הקהילה מכירה
2. עלויות של נייר וחומר כתיבה
אני יוצא מנקודת הנחה שאם הוא כתב איגרת אז היה לו זמן לשבת ולהגות בדברים. אבל אם מדובר בהזכרת פסוקים או אירועים הוא צריך לתכנן האם שווה לו להתאמץ לכתוב קטעים שלמים. וזו טכניקה שמזכירים אירוע או ציטוט והנמען יודע להשלים בעצמו.
רואים את זה גם בתלמוד, שיש דיון ואז רב אחד מביא חלק מפסוק וכתוב וגו’, כשלפעמים דווקא החלק שלא צוטט רלוונטי לדיון, אבל זו הסתמכות על כך שהקורא יודע להשלים לבד את הפסוק ולהישאר בדיון.
אבל מה שרואים במאה ה-2 ואילך זה שמנהיגי קהילות (אבות הכנסייה) מצטטים פרקים שלמים ונכנסים לדיון עליהם.
[17/04/2024, 16:24:38] Doron Jamchi: פסוקים 26-25 – זה אחד מהעוגנים הכרונולוגיים שלנו אצל פאולוס. יש התייחסות לתרומה הזו באיגרות אל הקורינתים.
היציאה לירושלים הייתה מיוון דרך מקדוניה, וזה מקביל למסופר במעשי השליחים פרק כ’.
[17/04/2024, 16:40:48] Itamar Ben David: דווקא התרשמתי שלעיתים הוא מצטט משהו שנשמע קשור- אבל דווקא בקריאת הפרק שאליו הוא מתייחס – רואים שזה מחוץ להקשר