ח לָכֵן אֵין עַכְשָׁו שׁוּם הַרְשָׁעָה עַל אֵלֶּה שֶׁנִּמְצָאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, 2 כִּי חֹק רוּחַ הַחַיִּים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ שִׁחְרֵר אוֹתִי מֵחֹק הַחֵטְא וְהַמָּוֶת; 3 שֶׁכֵּן מַה שֶּׁלֹּא יָכְלָה הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבָּשָׂר, זֹאת עָשָׂה אֱלֹהִים: הוּא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לָבוּשׁ בָּשָׂר בִּדְמוּת בְּשַׂר הַחֵטְא, לִהְיוֹת קָרְבָּן עַל חֵטְא, וְחָרַץ אֶת דִּינוֹ שֶׁל הַחֵטְא בַּבָּשָׂר, 4 כְּדֵי שֶׁחֻקַּת הַתּוֹרָה תִּתְקַיֵּם בָּנוּ, הַמִּתְהַלְּכִים לֹא לְפִי הַבָּשָׂר אֶלָּא לְפִי הָרוּחַ. 5 אֲנָשִׁים שֶׁחַיִּים לְפִי הַבָּשָׂר הוֹגִים בְּמַה שֶּׁשַׁיָּךְ לַבָּשָׂר, אַךְ אֲנָשִׁים שֶׁחַיִּים לְפִי הָרוּחַ הוֹגִים בְּמַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לָרוּחַ. 6 מַחְשְׁבוֹת הַבָּשָׂר מָוֶת הֵן, אֲבָל מַחְשְׁבוֹת הָרוּחַ הֵן חַיִּים וְשָׁלוֹם; 7 שֶׁהֲרֵי מַחְשְׁבוֹת הַבָּשָׂר עוֹיְנוֹת אֶת אֱלֹהִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן נִכְנָעוֹת לְתוֹרַת אֱלֹהִים, אַף אֵינָן יְכוֹלוֹת לְהִכָּנַע. 8 וְהַכְּפוּפִים לַבָּשָׂר אֵינָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת רְצוּיִים לֵאלֹהִים. 9 אַךְ אַתֶּם אֵינְכֶם כְּפוּפִים לַבָּשָׂר, כִּי אִם לָרוּחַ, אִם אָמְנָם רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹכֶנֶת בָּכֶם. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ אֵינוֹ שַׁיָּךְ לַמָּשִׁיחַ. 10 אֲבָל אִם הַמָּשִׁיחַ בְּקִרְבְּכֶם, אֲזַי הַגּוּף אָמְנָם מֵת עֵקֶב הַחֵטְא, אַךְ הָרוּחַ הִיא חַיִּים מִפְּנֵי שֶׁהֻצְדַּקְתֶּם. 11 וְאִם רוּחוֹ שֶׁל הַמֵּקִים אֶת יֵשׁוּעַ מִן הַמֵּתִים שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם, זֶה שֶׁהֵקִים אֶת הַמָּשִׁיחַ מִן הַמֵּתִים יְחַיֶּה גַּם אֶת גּוּפְכֶם בֶּן הַתְּמוּתָה עַל־יְדֵי רוּחוֹ הַשּׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם.
12 לָכֵן, אַחַי, חַיָּבִים אֲנַחְנוּ, אַךְ לֹא לַבָּשָׁר חַיָּבִים אָנוּ שֶׁנִּחְיֶה עַל־פִּיו. 13 אִם תִּחְיוּ לְפִי הַבָּשָׂר, תָּמוּתוּ. אַךְ אִם עַל־יְדֵי הָרוּחַ תָּמִיתוּ אֶת מַעַלְלֵי הַגּוּף, תִּחְיוּ. 14 כָּל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים מַדְרִיכָה אוֹתָם, בָּנִים הֵם לֵאלֹהִים. 15 הֲרֵי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ שֶׁל עַבְדוּת לַחֲזֹר אֶל הַפַּחַד, אֶלָּא קִבַּלְתֶּם רוּחַ הַמַּקְנָה מַעֲמָד שֶׁל בָּנִים, וּבְרוּחַ זֹאת אָנוּ קוֹרְאִים “אַבָּא, אָבִינוּ”. 16 הָרוּחַ עַצְמָהּ מְעִידָה יַחַד עִם רוּחֵנוּ שֶׁבָּנִים לֵאלֹהִים אָנוּ. 17 וְאִם בָּנִים, אֲזַי יוֹרְשִׁים: יוֹרְשֵׁי נַחֲלַת אֱלֹהִים וְגַם יוֹרְשִׁים הַשֻּׁתָּפִים לַמָּשִׁיחַ, שֶׁכֵּן סוֹבְלִים אָנוּ עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁגַּם נִזְכֶּה לְכָבוֹד עִמּוֹ. 18 אֲנִי סָבוּר שֶׁסִּבְלוֹת הַזְּמַן הַזֶּה אֵינָם שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד הַכָּבוֹד הֶעָתִיד לְהִגָּלוֹת בָּנוּ. 19 כָּל הַבְּרִיאָה מְצַפָּה בְּכִסּוּפִים לְהִתְגַּלּוּת הַבָּנִים־לֵאלֹהִים. 20 הֵן הַבְּרִיאָה – לֹא מֵרְצוֹנָהּ אֶלָּא עַל־יְדֵי הַמַּכְנִיעַ אוֹתָהּ – הֻכְנְעָה לַהֶבֶל בְּתִקְוָה 21 שֶׁגַּם הַבְּרִיאָה עַצְמָהּ תְּשֻׁחְרַר מִשִּׁעְבּוּד הַכִּלָּיוֹן אֶל הַחֵרוּת וְהַכָּבוֹד שֶׁל הַבָּנִים־לֵאלֹהִים. 22 אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה נֶאֱנַחַת וְסוֹבֶלֶת כִּבְצִירֵי לֵדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 23 וְלֹא זֹאת בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם אֲנַחְנוּ, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בִּכּוּרֵי הָרוּחַ, נֶאֱנָחִים בְּנַפְשֵׁנוּ וּמְצַפִּים לְמִמּוּשׁ אִמּוּצֵנוּ לְבָנִים – לִפְדוּת גּוּפֵנוּ, 24 שֶׁכֵּן בַּתִּקְוָה נוֹשַׁעְנוּ. אַךְ תִּקְוָה לְדָבָר שֶׁנִּרְאֶה לָעֵינַיִם אֵינָהּ תִּקְוָה, כִּי מַדּוּעַ יְקַוֶּה אָדָם לְמַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה? 25 אֲבָל אִם אָנוּ מְקַוִּים לְדָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹאִים, מְצַפִּים אָנוּ לוֹ בְּסַבְלָנוּת.
26 וְכֵן גַּם הָרוּחַ עוֹזֶרֶת לָנוּ בְּחֻלְשׁוֹתֵינוּ, כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי. וְאוּלָם הָרוּחַ עַצְמָהּ מַפְגִּיעָה בַּעֲדֵנוּ בַּאֲנָחוֹת עֲמֻקּוֹת מִמִּלִּים. 27 וְהַבּוֹחֵן לְבָבוֹת יוֹדֵעַ אֶת מַחְשְׁבוֹת הָרוּחַ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַפְגִּיעָה בְּעַד הַקְּדוֹשִׁים בְּהֶתְאֵם לִרְצוֹן אֱלֹהִים. 28 אָנוּ יוֹדְעִים כִּי אֱלֹהִים גּוֹרֵם לְכָךְ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים חוֹבְרִים יַחַד לְטוֹבַת אוֹהֲבָיו, הַקְּרוּאִים עַל־פִּי תָּכְנִיתוֹ; 29 שֶׁכֵּן אֶת אֵלֶּה שֶׁהִכִּיר מִקֶּדֶם, אוֹתָם גַּם יָעַד לְהִדַּמּוֹת לְצֶלֶם בְּנוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַבְּכוֹר בֵּין אַחִים רַבִּים. 30 וְאֶת אֵלֶּה שֶׁיָּעַד, לָהֶם גַּם קָרָא; וְאֶת הַקְּרוּאִים גַּם הִצְדִּיק; וְאֶת הַמֻּצְדָּקִים אַף פֵּאֵר בִּכְבוֹדוֹ. 31 אִם כֵּן מַה נֹּאמַר עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? אִם אֱלֹהִים אִתָּנוּ, מִי יַעֲמֹד נֶגְדֵּנוּ? 32 הוּא אֲשֶׁר לֹא חָשַׂךְ אֶת בְּנוֹ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא מָסַר אוֹתוֹ בְּעַד כֻּלָּנוּ, הַאִם לֹא יַעֲנִיק לָנוּ אִתּוֹ אֶת הַכֹּל? 33 מִי יִטְעַן נֶגֶד בְּחִירֵי אֱלֹהִים? הֲרֵי אֱלֹהִים הוּא הַמַּצְדִּיק! 34 מִי הַמַּרְשִׁיעַ? הַאִם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר מֵת, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד כִּי אִם קָם לִתְחִיָּה, וְהוּא נִמְצָא לִימִין אֱלֹהִים וּמַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ? 35 מִי יַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ? הַאִם צָרָה אוֹ מְצוּקָה, רְדִיפוֹת אוֹ רָעָב, הַאִם עֵירֹם אוֹ סַכָּנָה אוֹ חֶרֶב? 36 כַּכָּתוּב: “כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.”
37 בְּרַם בְּכָל אֵלֶּה, בְּעֶזְרַת הָאוֹהֵב אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ יוֹתֵר מִמְּנַצְּחִים. 38 וַאֲנִי בָּטוּחַ כִּי לֹא הַמָּוֶת וְלֹא הַחַיִּים, לֹא מַלְאָכִים וְלֹא שַׁלִּיטִים, לֹא דְּבָרִים שֶׁבַּהוֶֹה וְלֹא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לָבוֹא, לֹא כֹּחוֹת, 39 לֹא גְּבָהִים וְלֹא מַעֲמַקִּים וְלֹא שׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא יוּכְלוּ לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ.
[20/03/2024, 7:56:11] Itamar Ben David: פרק ח
חיים לפי רוח אלהים
1 לָכֵן אֵין עַכְשָׁו שׁוּם הַרְשָׁעָה עַל אֵלֶּה שֶׁנִּמְצָאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, 2 כִּי חֹק רוּחַ הַחַיִּים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ שִׁחְרֵר אוֹתִי מֵחֹק הַחֵטְא וְהַמָּוֶת; 3 שֶׁכֵּן מַה שֶּׁלֹּא יָכְלָה הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבָּשָׂר, זֹאת עָשָׂה אֱלֹהִים: הוּא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לָבוּשׁ בָּשָׂר בִּדְמוּת בְּשַׂר הַחֵטְא, לִהְיוֹת קָרְבָּן עַל חֵטְא, וְחָרַץ אֶת דִּינוֹ שֶׁל הַחֵטְא בַּבָּשָׂר, 4 כְּדֵי שֶׁחֻקַּת הַתּוֹרָה תִּתְקַיֵּם בָּנוּ, הַמִּתְהַלְּכִים לֹא לְפִי הַבָּשָׂר אֶלָּא לְפִי הָרוּחַ.
5 אֲנָשִׁים שֶׁחַיִּים לְפִי הַבָּשָׂר הוֹגִים בְּמַה שֶּׁשַׁיָּךְ לַבָּשָׂר, אַךְ אֲנָשִׁים שֶׁחַיִּים לְפִי הָרוּחַ הוֹגִים בְּמַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לָרוּחַ. 6 מַחְשְׁבוֹת הַבָּשָׂר מָוֶת הֵן, אֲבָל מַחְשְׁבוֹת הָרוּחַ הֵן חַיִּים וְשָׁלוֹם; 7 שֶׁהֲרֵי מַחְשְׁבוֹת הַבָּשָׂר עוֹיְנוֹת אֶת אֱלֹהִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן נִכְנָעוֹת לְתוֹרַת אֱלֹהִים, אַף אֵינָן יְכוֹלוֹת לְהִכָּנַע. 8 וְהַכְּפוּפִים לַבָּשָׂר אֵינָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת רְצוּיִים לֵאלֹהִים. 9 אַךְ אַתֶּם אֵינְכֶם כְּפוּפִים לַבָּשָׂר, כִּי אִם לָרוּחַ, אִם אָמְנָם רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹכֶנֶת בָּכֶם. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ אֵינוֹ שַׁיָּךְ לַמָּשִׁיחַ.
10 אֲבָל אִם הַמָּשִׁיחַ בְּקִרְבְּכֶם, אֲזַי הַגּוּף אָמְנָם מֵת עֵקֶב הַחֵטְא, אַךְ הָרוּחַ הִיא חַיִּים מִפְּנֵי שֶׁהֻצְדַּקְתֶּם. 11 וְאִם רוּחוֹ שֶׁל הַמֵּקִים אֶת יֵשׁוּעַ מִן הַמֵּתִים שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם, זֶה שֶׁהֵקִים אֶת הַמָּשִׁיחַ מִן הַמֵּתִים יְחַיֶּה גַּם אֶת גּוּפְכֶם בֶּן הַתְּמוּתָה עַל-יְדֵי רוּחוֹ הַשּׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם. 12 לָכֵן, אַחַי, חַיָּבִים אֲנַחְנוּ, אַךְ לֹא לַבָּשָׂר חַיָּבִים אָנוּ שֶׁנִּחְיֶה עַל-פִּיו. 13 אִם תִּחְיוּ לְפִי הַבָּשָׂר, תָּמוּתוּ. אַךְ אִם עַל-יְדֵי הָרוּחַ תָּמִיתוּ אֶת מַעַלְלֵי הַגּוּף, תִּחְיוּ.
14 כָּל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים מַדְרִכָה אוֹתָם, בָּנִים הֵם לֵאלֹהִים. 15 הֲרֵי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ שֶׁל עַבְדוּת לַחֲזֹר אֶל הַפַּחַד, אֶלָּא קִבַּלְתֶּם רוּחַ הַמַּקְנָה מַעֲמָד שֶׁל בָּנִים, וּבְרוּחַ זֹאת אָנוּ קוֹרְאִים “אַבָּא, אָבִינוּ”. 16 הָרוּחַ עַצְמָהּ מְעִידָה יַחַד עִם רוּחֵנוּ שֶׁבָּנִים לֵאלֹהִים אָנוּ. 17 וְאִם בָּנִים, אֲזַי יוֹרְשִׁים: יוֹרְשֵׁי נַחֲלַת אֱלֹהִים וְגַם יוֹרְשִׁים הַשֻּׁתָּפִים לַמָּשִׁיחַ, שֶׁכֵּן סוֹבְלִים אָנוּ עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁגַּם נִזְכֶּה לְכָבוֹד עִמּוֹ.
הכבוד העתיד להתגלות
18 אֲנִי סָבוּר שֶׁסִּבְלוֹת הַזְּמַן הַזֶּה אֵינָם שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד הַכָּבוֹד הֶעָתִיד לְהִגָּלוֹת בָּנוּ. 19 כָּל הַבְּרִיאָה מְצַפָּה בְּכִסּוּפִים לְהִתְגַּלּוּת הַבָּנִים-לֵאלֹהִים. 20 הֵן הַבְּרִיאָה — לֹא מֵרְצוֹנָהּ אֶלָּא עַל-יְדֵי הַמַּכְנִיעַ אוֹתָהּ — הֻכְנְעָה לַהֶבֶל בְּתִקְוָה 21 שֶׁגַּם הַבְּרִיאָה עַצְמָהּ תְּשֻׁחְרַר מִשִּׁעְבּוּד הַכִּלָּיוֹן אֶל הַחֵרוּת וְהַכָּבוֹד שֶׁל הַבָּנִים-לֵאלֹהִים. 22 אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה נֶאֱנַחַת וְסוֹבֶלֶת כִּבְצִירֵי לֵדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 23 וְלֹא זֹאת בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם אֲנַחְנוּ, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בִּכּוּרֵי הָרוּחַ, נֶאֱנָחִים בְּנַפְשֵׁנוּ וּמְצַפִּים לְמִמּוּשׁ אִמּוּצֵנוּ לְבָנִים — לִפְדוּת גּוּפֵנוּ, 24 שֶׁכֵּן בַּתִּקְוָה נוֹשַׁעְנוּ. אַךְ תִּקְוָה לְדָבָר שֶׁנִּרְאֶה לְעֵינַיִם אֵינָהּ תִּקְוָה, כִּי מַדּוּעַ יְקַוֶּה אָדָם לְמַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה? 25 אֲבָל אִם אָנוּ מְקַוִּים לְדָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹאִים, מְצַפִּים אָנוּ לוֹ בְּסַבְלָנוּת. 26 וְכֵן גַּם הָרוּחַ עוֹזֶרֶת לָנוּ בְּחֻלְשׁוֹתֵינוּ, כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי. וְאוּלָם הָרוּחַ עַצְמָהּ מַפְגִּיעָה בַּעֲדֵנוּ בַּאֲנָחוֹת עֲמֻקּוֹת מִמִּלִּים. 27 וְהַבּוֹחֵן לְבָבוֹת יוֹדֵעַ אֶת מַחְשְׁבוֹת הָרוּחַ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַפְגִּיעָה בְּעַד הַקְּדוֹשִׁים בְּהֶתְאֵם לִרְצוֹן אֱלֹהִים.
28 אָנוּ יוֹדְעִים כִּי אֱלֹהִים גּוֹרֵם לְכָךְ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים חוֹבְרִים יַחַד לְטוֹבַת אוֹהֲבָיו, הַקְּרוּאִים עַל-פִּי תָּכְנִיתוֹ; 29 שֶׁכֵּן אֶת אֵלֶּה שֶׁהִכִּיר מִקֶּדֶם, אוֹתָם גַּם יָעַד לְהִדָּמּוֹת לְצֶלֶם בְּנוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַבְּכוֹר בֵּין אַחִים רַבִּים. 30 וְאֶת אֵלֶּה שֶׁיָּעַד, לָהֶם גַּם קָרָא; וְאֶת הַקְּרוּאִים גַּם הִצְדִּיק; וְאֶת הַמֻּצְדָּקִים אַף פֵּאֵר בִּכְבוֹדוֹ.(תהילים פד’ יב’)
בטחון באהבת האלהים
31 אִם כֵּן מַה נֹּאמַר עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? אִם אֱלֹהִים אִתָּנוּ, מִי יַעֲמֹד נֶגְדֵּנוּ?(תהילים נו’ י’; קיח’ ו’) 32 הוּא אֲשֶׁר לֹא חָשַׂךְ אֶת בְּנוֹ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא מָסַר אוֹתוֹ בְּעַד כֻּלָּנוּ, הַאִם לֹא יַעֲנִיק לָנוּ אִתּוֹ אֶת הַכֹּל? 33 מִי יִטְעַן נֶגֶד בְּחִירֵי אֱלֹהִים? הֲרֵי אֱלֹהִים הוּא הַמַּצְדִּיק!(ישעיהו נ’ ח’-ט’) 34 מִי הַמַּרְשִׁיעַ? הַאִם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר מֵת, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד כִּי אִם קָם לִתְחִיָּה, וְהוּא נִמְצָא לִימִין אֱלֹהִים וּמַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ?(תהילים קי’ א’) 35 מִי יַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ? הַאִם צָרָה אוֹ מְצוּקָה, רְדִיפוֹת אוֹ רָעָב, הַאִם עֵירֹם אוֹ סַכָּנָה אוֹ חֶרֶב? 36 כַּכָּתוּב: “כִּי-עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.”(תהילים מד’ כג’) 37 בְּרַם בְּכָל אֵלֶּה, בְּעֶזְרַת הָאוֹהֵב אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ יוֹתֵר מִמְּנַצְּחִים. 38 וַאֲנִי בָּטוּחַ כִּי לֹא הַמָּוֶת וְלֹא הַחַיִּים, לֹא מַלְאָכִים וְלֹא שַׁלִּיטִים, לֹא דְּבָרִים שֶׁבַּהֹוֶה וְלֹא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לָבוֹא, לֹא כֹּחוֹת, 39 לֹא גְּבָהִים וְלֹא מַעֲמַקִּים וְלֹא שׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא יוּכְלוּ לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ.
[20/03/2024, 20:01:28] Itamar Ben David: נראה שהיה לכולנו יום עמוס! נמשיך בדיונים על הפרק מחר. לילה טוב
[21/03/2024, 7:56:17] Itamar Ben David: בוקר טוב, ריכזתי הערות סליחה מראש על החפירה
[21/03/2024, 7:56:17] Itamar Ben David: כל מה שהוא מציע הוא רוחני, בלתי נראה, בלתי מוחשי:
היצר הרע כך נראה נותר, לא מזהה שום חולשה ביצר הרע בעולם הנוצרי שהביא על עצמו בשם הנצרות אינסוף מלחמות
מחילת החטאים- בלתי נראית
ההצלה מן המוות- בלתי נראית
פסוק 17- יורשי נחלת אלוהים- בלתי נראה
מה מבחינת המאמינים מהווה אינדיקציה שהם בדרך הנכונה?
פסוק 18 פאולוס אפילו מודה שהוא פשוט בעל סברה ולא ידיעה לגבי העתיד, וזה למרות שהוא מקבל התגלויות, לטענתו.
פסוק 25 פאולוס מודה שמחכים למשהו בלתי נראה
פסוקים 5-9- ממש ממחישים את הרעיון של נטישת העולם הזה. להתנתק מן הבשר ולהתחבר לרוח, רעיון שההשלכות המעשיות שלו הן מה בדיוק? אפשרות אחת היא התנזרות מן העולם הזה
פסוק 10- האמונה בנצחיות הנשמה קיימת הן ביהדות והן בנצרות, אבל יש משהו בפסוקים האלו שמקשה עלי להבין האם פאולוס מקבל את הרעיון של תחיית המתים- כולל הגוף?
לדעתי הוא חייב לקבל את זה, כי ישוע עצמו קם מן המתים ממש בגוף, ואחת הבשורות מציינת שהוא אפילו אוכל, כלומר לא תחייה רוחנית כזו.
פסוק 21 ממש מרתק בעיני, כי הוא מבטא את הרעיון שגם הבריאה בכללותה זקוקה לישועה, בדומה לתפיסות הקיימות ביהדות.
תהילים פ״ד שמשום מה התרגום מייחס לדברי שאול עוסק ברצונו של דוד לראות את בית המקדש (מה שלא קרה) הפסוק עצמו הוא
יב כִּי שֶׁמֶשׁ, וּמָגֵן– יְהוָה אֱלֹהִים:
חֵן וְכָבוֹד, יִתֵּן יְהוָה;
לֹא יִמְנַע-טוֹב, לַהֹלְכִים בְּתָמִים.
לא מוצא קשר בין הפסוק לבין מוצדקים כלשהם לפי התיאולוגיה שהוא מציע.
לגבי פסוק 33, פאולוס משתמש בציטוט מישעיהו שלדעתי יוצא מהקשרו, הוא אומר שאלוהים הוא המצדיק, אבל הפניית הפסוקים בטקסט היא אל ישעיהו פרק נ פסוקים ח-ט, אבל אני סבור שרוב הפרק זה ישעיהו מדבר על עצם שליחותו כנביא, כלומר אלוהים הוא זה שמצדיק את דברי הנביא, ולא זה שמצדיק מפני החטא הקדמון את המאמינים בדברי פאולוס. קריאה מלאה של פרק ה׳ ממחישה לא רע שזה הנביא מדבר על קשייו כנביא.
פסוק 36- בהחלט יכול לשמש הן את עדת הנוצרים שמאות השנים הראשונות ובטח שבימיו של פאולוס והן את היהודים לאורך הגלות.
[21/03/2024, 16:50:11] Itamar Ben David: image omitted
[21/03/2024, 18:28:03] Itamar Ben David: מתכנסים לסיום שבוע הקריאה
[21/03/2024, 18:39:59] Doron Jamchi: נכון שגם העולם הנוצרי לא חף מאי צדק ומרוע. אבל זה אחד העקרונות של הבשורה – כל אחד צריך לקבל אותה באמונה, ולא כקולקטיב.
מדובר על חוויה שהמאמין בישוע עובר. בבשורת יוחנן פרק ג’ ישוע מדבר על לידה מחדש או לידה מלמעלה. פאולוס מדבר באיגרת אחרת על בריאה חדשה. באיגרת אל הרומים הוא מדבר על התחברות למוות ולתחייה של ישוע, כלומר תחייה פנימית. אלה אמנם דברים שאינם נראים לעין, אבל כן מתחולל תהליך של שינוי פנימי.
ממליץ לשמוע את ההרצאה של גרשון נראל באוניברסיטת חיפה בנושא עדויות אישיות של מאמיני ישוע היהודים.
[21/03/2024, 18:48:50] Doron Jamchi: פסוק 18 – המילה סבר כנראה תורגמה על פי המשנה “אלא שהיה חכם במקרא, ובקי במשנה, וותיק בתלמוד, *וסבר* בהגדה”, כלומר ירידה למחשבה מעמיקה. במילה היוונית מופיע פועל לוגימאזו, שאפשר לתרגם כ “הגעה למסקנה לוגית”. אולי פאולוס קיבל התגלויות, אבל זה לא אומר שהוא קיבל את כל ההתגלויות. לכן יש דברים שהוא מגיע אליהם מתוך מחשבה לוגית מתוך מה שנגלה לו.
[21/03/2024, 18:50:06] Doron Jamchi: פסוק 25 – מחכים למשהו שאינו נראה כרגע. בדיוק כמו הציפייה היהודית למשיח או לעולם הבא.
[21/03/2024, 19:00:17] Doron Jamchi: לגבי ההפניות לפסוקים מקראיים:
בתרגום הזה הצמידו פסוקים מהמקרא לכל מיני אמירות, פשוט על פי דמיון רעיוני. לדעתי לא תמיד זה עובד.
למשל פסוק 33 לא בהכרח מכוון לישעיהו נ’, אלא המתרגמים ראו באמירה “אלוהים הוא המצדיק” דמיון רעיוני ל-“קָרוֹב, מַצְדִּיקִי…הֵן אֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר-לִי, מִי-הוּא יַרְשִׁיעֵנִי”. להבנתי, הטענה של פאולוס בפסוק 33 שאלוהים הוא המצדיק, מתבססת על כל מה שהוא כתב לפני כן – על ההצדקה באמצעות הקרבן של ישוע, ולא בגלל פסוק זה או אחר מהנביאים. כך שהצמדת פסוק לשם קצת מסיטה את הפוקוס מרצף הדברים.
לעומת זאת כשפאולוס מצטט פסוק מהמקרא, כמו בפסוק 36, אז ברור שהיה לו איזה חיבור רעיוני או מודל מקראי שבו הוא נתלה כשציטט את זה.
[21/03/2024, 19:03:34] Doron Jamchi: פסוקים 18-21 – אחלה פסוקים להר הזיתים בהקשר של חזרתו של ישוע
[21/03/2024, 19:12:57] Doron Jamchi: הפרק הזה הוא המסקנה שמתחברת לטענה המרכזית של הבשורה לפי פרק ג’: “21 אַךְ כָּעֵת נִגְלְתָה צִדְקַת הָאֱלֹהִים בְּלִי תּוֹרָה, צְדָקָה שֶׁהַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים מְעִידִים עָלֶיהָ. 22 וְהִיא צְדָקָה שֶׁל הָאֱלֹהִים, בְּאֶמְצָעוּת אֱמוּנַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֶל כָּל וְעַל כָּל הַמַּאֲמִינִים; שֶׁהֲרֵי אֵין הֶבְדֵּל, 23 כִּי הַכֹּל חָטְאוּ וּמְחֻסְּרֵי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵמָּה. 24 אַךְ הֵם מֻצְדָּקִים בְּחַסְדּוֹ, בְּחִנָּם, הוֹדוֹת לַפְּדוּת שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, 25 אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים שָׂם אוֹתוֹ לְכַפָּרָה בְּדָמוֹ, כַּפָּרָה עַל-יְסוֹד אֱמוּנָה. כָּל זֶה כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת הַצְּדָקָה שֶׁל אֱלֹהִים בְּכָךְ שֶׁבְּאֹרֶךְ רוּחוֹ פָּסַח עַל חֲטָאֵי הֶעָבָר, 26 וּלְהַרְאוֹת אֶת צִדְקָתוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה: שֶׁהוּא צַדִּיק וּמַצְדִּיק אֶת בֶּן אֱמוּנַת יֵשׁוּעַ.”
פרקים ד – ח: 17, הם רצף של טיעונים שנבנים אחד על גבי השני כדי לבסס את האמונה ברעיון הכפרה בקרב המאמינים, ולהראות שכל הבשורה מבוססת על החסד של אלוהים ואהבתו.
[21/03/2024, 20:04:28] Itamar Ben David: יאללה שים קישור
[21/03/2024, 20:05:19] Doron Jamchi: https://youtu.be/hKpEr3B_wpk?si=Tm4xh4RUd-zTNp6f